פירוש על משלי יג:א

בן חכם מוסר אב. מקרא קצר הוא בן חכם שואל ואוהב מוסר אב וי"א בשביל מוסר האב הוא חכם:

בן חכם. הנה, הסיבה בבן שיהיה חכם הוא מוסר האב שהקנהו אותו בקטנותו, כי המוסר הוא מיישיר אל השגת החכמה; והסיבה שיהיה לץ ולא יפנה להשתדל בהשגת החכמה והשלימות הוא מפני שלא שמע גערה מאביו, כמו הענין באדניה בן חגית, ש"לא עצבו אביו מימיו לאמר מדוע ככה עשית":

אם תראה בן שהוא חכם דע כי הוא מוסר אב כי פרי מוסר האב הוא היות הבן חכם ואם הבן הוא לץ אמור מעתה אין זה כי אם שלא שמע גערה מאביו:

מוסר אב - שיסרהו אביו, כי ידע שיקבל המוסר בהיותו חכם.

בן חכם מוסר אב, בן חכם הוא הנוהג על פי חקי החכמה, והנה חקי החכמה קשה על טבע הלב לקבלם ולנהוג בהם, כי ציורי התאות יעלו על אדמת הנפש קמשונים, וצריך לנקות הנפש על ידי המוסר שמיסר את בנו ויודיעהו עונשי ה' והרע המשיג לנלוז מחקי החכמה, ובעודו נער ייסרהו בשבט עד שיכנע לקבל חקי החכמה, כי היראה היא המיסרת את הנפש עד ימשלו ציורי החכמה בלבה, וכשהוא בן חכם הוא האות שפעל בו מוסר אב, והבן שלא שמע גערה מאביו מימיו, לא לבד שהוא בן לא חכם, כי הוא לץ מתלוצץ על חקי החכמה:

בן חכם מוסר אב. י"מ בן חכם יקח מוסר אב אפילו ברמיזה. ולץ אפילו שידבר לו ולא עוד אלא שיגער בו לא שמע גערה:

בן חכם. אם נראה חכמה באדם בוודאי שמע מוסר האב ולזה נתחכם ואם נראה שהוא לץ בוודאי לא קבל גערת האב שהוכיחו:

ולץ. לא שמע גערה שאינו מקבל תוכחות:

ובן לץ - לא ישמע גערת אביו, כי איננו רוצה ליסרו בגלל ליצנותו וידע כי לא יקבלהו, או לא יאבה לשמוע לאשר ייסרהו.