בְּכָל־עֶ֭צֶב יִהְיֶ֣ה מוֹתָ֑ר וּדְבַר־שְׂ֝פָתַ֗יִם אַךְ־לְמַחְסֽוֹר׃
אבן עזרא
בכל עצב - עומד במקום שנים, כלומר בעבור כל עצבון ועמל שיטרח לצורך מחייתו, יש יתרון ותועלת, ובעצב דבור שפתים, שהם דברי תומו יש מחסור. והטעם: שיחסר כל ואך ממעט מותר המתעצב.
מלבי"ם
בכל עצב יהיה מותר ודבר שפתים אך למחסור, כבר אמרו חז"ל (ברכות ז') אגרא דבי טמיא שתיקותא, ר"ל כי על כל רע שבא על האדם צריך להתעצב בלבו, ולזכור כי בא לו זה בעונותיו ויהרהר תשובה בלבו, שזה האנינה והאבילות על המתים, וטוב ללכת אל בית אבל והחי יתן אל לבו, עד שבכל עצב יהיה לו מותר ושכר, וכ"ז בלבו, אבל אם מוציא בשפתיו הוא דרך תרעומת שמתרעם על שנעשה לו ככה, וזה יהיה למחסור, כמ"ש וידום אהרן ונטל שכר על שתיקתו וכו':