משלי כג:ח מפרשים: רש"י, מצודת דוד, מצודת ציון ואלשיך

פתך. שאכלתו בביתו סוף שתקיאנה מפני הבושה:

פתך. הפת שנתן לך אשר אכלת סופה תקיאנה מגופך כי הביט עליך בעין רעה בעת אכלך והנה שחת דבריך הנעימים אשר דברת עמו רכות והחזקתו טובה וחנות על האכילה כי למפרע היו בחנם הואיל ותקיא המאכל:

תקיאנה. הוא החזרת המאכל לחוץ וכן קיא צואה (ישעיה כח):

ושחת דבריך הנעימים. חנות שהחזקת ודברת לו דברים רכים הכל אבדת: