הִכּ֥וּנִי בַל־חָלִיתִי֮ הֲלָמ֗וּנִי בַּל־יָ֫דָ֥עְתִּי מָתַ֥י אָקִ֑יץ א֝וֹסִ֗יף אֲבַקְשֶׁ֥נּוּ עֽוֹד׃
רש"י
הכוני בל חליתי וגו'. כשיקץ מיינו אינו מרגיש בכל הרעות שעברו עליו וחוזר לשתות:
מלבי"ם
הכוני בל חליתי. תחלה אומר שהכו אותו והגם שהרגיש לא חלה, והוסיף הלמוני שהוא יותר מהכאה, ובכ"ז לא לבד שלא חלה כי גם בל ידעתיו. ומוסיף שהוא בשינה תמידית, ובכ"ז מתאוה אל היקיצה, לא כדי לפרוש מן היין, רק כדי שיוכל לבקשו עוד: