כֵּ֤ן ׀ דְּעֶ֥ה חָכְמָ֗ה לְנַ֫פְשֶׁ֥ךָ אִם־מָ֭צָאתָ וְיֵ֣שׁ אַחֲרִ֑ית וְ֝תִקְוָתְךָ֗ לֹ֣א תִכָּרֵֽת׃ (פ)
מלבי"ם
כן דעה חכמה לנפשך, כן החכמה הוא מאכל טוב לנפש, ותחת שהנופת הוא רק מתוק בעת שהוא על חכך, ע"י החכמה יש אחרית שהוא מתוק לנפש תמיד גם בעת יכלה הגוף וגם תקותך בעוה"ז לא תכרת, כנ"ל (כ"ג י"ח):