וְיֵשׁ֙ אֲשֶׁ֣ר אֹמְרִ֔ים לָוִ֥ינוּ כֶ֖סֶף לְמִדַּ֣ת הַמֶּ֑לֶךְ שְׂדֹתֵ֖ינוּ וּכְרָמֵֽינוּ׃
רש"י
ויש אשר אומרים לוינו כסף. ויש מהם אשר אומרים כבר לוינו כסף מאחרים על שדותינו וכרמינו לפרוע מס המלך ומעכשיו אין לנו כלום לצורך פרנסתינו:
מלבי"ם
ויש, כת שניה היו צועקים על העבר, והיו אומרים אנחנו לוינו כסף עוד בשנה העברה הגם שלא היה שנת רעב, מפני שהוצרכנו למדת המלך, לתת מס המלך [מלשון מנדה בלו והלך], [וערבנו] שדותינו וכרמינו בשנה שעברה, [פעל עורבים שבפסוק הקודם נמשך גם לכאן]:
מצודת דוד
למדת. לתת מס המלך לוינו כסף על שדותינו וכרמינו וכאומרים ומה נאכל מעתה אם אין שדה וכרם: