וְהֶעֱמַ֤דְנוּ עָלֵ֙ינוּ֙ מִצְוֺ֔ת לָתֵ֥ת עָלֵ֛ינוּ שְׁלִשִׁ֥ית הַשֶּׁ֖קֶל בַּשָּׁנָ֑ה לַעֲבֹדַ֖ת בֵּ֥ית אֱלֹהֵֽינוּ׃
מדרש לקח טוב
ומה שחידשו הדחיות משום מתיא. דאמרו רבנן במס' ר"ה בתורה נתחדשו. על תקנת ישראל. וכן מצינו כי חזקיהו מלך יהודה כיתת נחש הנחשת אשר עשה משה. כי בעוד הימים ההם היו ישראל מקטרים לו ויקרא לו נחשתן (מ"ב יח ד). ראה משה תיקנו להיות לאות בישראל לזכור נסי אלהינו. וכל השנים שעברו מימות משה ועד חזקיהו לא כיתתו אדם לא מלך ולא נביא עד שבא חזקיהו. וכמה ביערו אסא ויהושפט ושאר הצדיקים. מבערי האשרות והבעלים איך לא כיתתו זה הנחש. ועוד כמה עתידות אמר משה רבינו ולא היה יודע כי ישראל עתידין להקטיר לו. ולמה הניחו להיות מכשול לישראל. אלא כך דרך העולם. זה בדורו. וזה בדורו. וכולן המשרתים את אלהינו באמת נקראים עבדיו. ואין דור אחד יכול לתקן כל הדורות. אלא בכל דור ודור שרי ישראל מודיעין לעם ה' דרך ה' ומתקנין ומחדשין ומוסיפין על הראשונים על דרך עבודת אלהינו. הלא תראו כי אנשי כנסת הגדולה אמרו. והעמידו עלינו מצות לתת שלישית השקל בשנה. חוץ מן מחצית השקל של כסף הכפורים (נחמיה י לג). וכתיב מצות והוא מצוה אחת. וכך אלו הדחיות תקנת ישראל הם בכל גליות ישראל. להיות שומרים קריאת מועדים כולם ביום אחד כל עם ה'. ולא להיותם אגודות אגודות. זה היום וזה למחר. ויש לי להאריך בזה הענין. אבל עיקרו בענין המועדים. ולא הבאתי כל הדברים פה אלא גררה בעד המשנה שאמרה שני ימים טובים של ראש השנה שחל להיות אחר שבת כו'.
מלבי"ם
שלישית השקל, נוסף על מחצית השקל למפ', ועי' (מלכים א' ז' כ"ו) שאז נשתנה המטבע, ושלישית השקל היה כמחצית השקל הקודם, וכמ"ש ביחזקאל (מ"ה י"ב):