הִנֵּ֨ה יָמִ֤ים בָּאִים֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה וְנִגַּ֤שׁ חוֹרֵשׁ֙ בַּקֹּצֵ֔ר וְדֹרֵ֥ךְ עֲנָבִ֖ים בְּמֹשֵׁ֣ךְ הַזָּ֑רַע וְהִטִּ֤יפוּ הֶֽהָרִים֙ עָסִ֔יס וְכָל־הַגְּבָע֖וֹת תִּתְמוֹגַֽגְנָה׃
רש"י
ונגש חורש בקוצר. והשיג דיש את בציר ובציר ישיג את זרע (ויקרא כ״ו:ה׳) לא יספיקו לחרוש עד שיבא הקציר ולא יספיקו לבצור עד שיבא עת הזרע:
מלבי"ם
הנה ימים באים, באר עוד שאז יתרבו התבואות והפירות, עד שהקציר יתארך זמן רב עד שיגיע עת החרישה, ודריכת הענבים יתארך עד בא זמן הזרע, מרוב התבואה והענבים כמ"ש והשיג לכם דיש את בציר, וההרים יטיפו עסיס מדבש הפירות, והגבעות ששם ירעו הבקר והצאן תתמוגגנה מרוב החלב, כמ"ש בסוף יואל והגבעות תלכנה חלב: