קהלת א:ט מפרשים: מדרש לקח טוב, רש"י, אלשיך ומצודת דוד

אשר ברא אלהים לעשות. אלו הן עשרה דברים שנבראו ערב שבת בין השמשות. פי הארץ. ופי הבאר. ופי האתון. והקשת. והמן. והכתב. והמכתב. והלוחות. וקברו של משה. ואילו של אברהם אבינו. ויש אומרים אף המזיקין. ויש אומרים אף צבת בצבת עשויה שעשה הקב"ה מלקחיים להיות לעולם. כי כל אלה ברא אלהים לעשות נסים וגבורות. ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. לקיים מה שנאמר אין כל חדש תחת השמש (קהלת א ט). זה שאמר הכתוב ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה (משלי ג יט). ר' עזריה בשם ר' שמעון בן לקיש אמר. ביום הראשון ברא שמים וארץ עליונים ותחתונים. נשתיירו עוד ה' ימים ברא אחד מלמעלן ואחד מלמטן. בשני ברא רקיע למעלה. בשלישי יקוו המים למטה. ברביעי יהי מאורות למעלה. בחמישי ישרצו המים למטה. בששי אמר הקב"ה אם אני בורא את האדם מלמעלה הרי הוא מתגאה ביותר ואם מלמטה הרי הוא כבהמה. ועוד כי יתוספו מעשה הימים של מטה משל מעלה. לפיכך בראו מלמטה. והרוח ונשמה מלמעלה. הוי אומר בחכמה יסד ארץ. (שם) המשל ופחד עמו עושה שלום במרומיו (איוב כה ב).

מַה שֶּׁהָיָה הוּא שֶׁיִּהְיֶה וְגוֹ'. בְּכָל־מַה שֶּׁהוּא לָמֵד בְּדָבָר שֶׁהוּא חֲלִיפֵי הַשֶּׁמֶשׁ, אֵין בּוֹ חִדּוּשׁ; לֹא יִרְאֶה אֶלָּא מָה שֶּׁהָיָה כְבָר, שֶׁנִּבְרָא בְשֵׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית. אֲבָל הַהוֹגֶה בַתּוֹרָה, מוֹצֵא בָהּ תָּמִיד חִדּוּשֵׁי טְעָמִים, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר, "דַּדֶּיהָ יְרַוּוּךָ בְכָל־עֵת". מָה הַדַּד הַזֶּה, כָּל־זְמַן שֶׁהַתִּינוֹק מְמַשְׁמֵשׁ בּוֹ מוֹצֵא בוֹ טַעַם, אַף דִּבְרֵי תוֹרָה כֵּן. וְכֵן מָצִינוּ בְמַסֶּכֶת חֲגִיגָה, שֶׁאָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן־הוֹרְקְנוֹס דְּבָרִים שֶׁלֹּא שְׁמָעָתַן אֹזֶן, בְּמַעֲשֵׂה מֶרְכָּבָה:

מה שהיה וכו'. אחרי אומרו כי יש תכלית טוב לעולם כ"א יתוקנו ברואיו ועוד יחליפו פעמים שלש עד יצא כנוגה צדקת הצדיק השם מגמתו חיי הע"ה כי ישית עמלו בתורה ומצות ולא יפנה אל הבלי העולם הזה כמו זר יחשב שיבת הנפש אחרי מיתה בעיני הנמשכים אחר הטבע ושתהיה פה מתוקנת לחזור לעתיד בגוף ומה גם עתה החומר כי עפר הוא ואיך יתוקן אחרי שובו אל הארץ כשהיה. והנה מאמר רז"ל בגמרא על קושי אמונת התחיה מאי דלא הוה הוה מאי דהוה לא כל שכן ומדרש חזית על פסוק מה שהיה כבר הוא אם יאמר לך אדם וכו' אמור הרי כבר היה זה בעולם כי הרי אליהו ואלישע ויחזקאל החיו מתים ועל דרך זה יאמר פה לפי דרכנו לומר אל תתמה באמרי כי הנפש תשוב ליתקן וגם גוף הצדיק כי לא מה שהי' וכו' והוא כי מה שהיה הוא הנפש הנקראת הויה כד"א ויהי האדם לנפש חיה היא בעצמה אשר תשוב תהיה לעתיד ומה שנעשה והוא הגוף כד"א נעשה אדם הוא עצמו שיעשה וא"כ אל יפלא בעיניך הדבר כי הלא ראינו כיוצא בו בעולם לעיני הכל ולבל תאמר אם מה שהיה הוא שיהיה וכו' הלא טוב טוב היה ישאר הדבר מתחלתו כשהיה ולא יצא יצוא ושוב כמה פעמים ע"כ אמר ואין כל חדש תחת השמש כלומר מה שאין כל חדש הוא תחת השמש שהוא בעולם השפל אך למעלה יש ויש כי כל אשר סיגל תורה ומצות בעה"ז ויתר אורות וחופות ותקונים למעלה עד אין מספר וע"כ שולחה הנפש פה לחדש האורות הגדולים ההם כנודע ליודעי חן וגם כי לעומת זה לא יעדרו עונות וחטאות הנה מהם יתמרקו בגהינם בגלגולים עד יאבד זכרם ואורות תורה ומצות יהיו חיים וקיימים עולם ועד למעלה מן השמש בעולם העליון שלמעלה מהגלגל היומי. או שעור הכתוב כי אחרי אומרו וזרח השמש וכו' ועל סביבותיו וכו' ודחה הסברא ההפכית באומרו לא יוכ' איש לדבר וכו' אמר עתה אם תאמר נא ישראל מה הוא הריוח שיש לגבר בבא נפשו פה פעמים שלש אחרי שובו אחרונה להתלבש בגוף בארץ הלזו כי יחיו מתינו והלא ירידה תחשב לה אחרי אשר עלתה ודבקה בקונה אחרי תום הגלגולים הלא הוא כי מה שהיה הוא הרוח הוא שיהיה כלומר נקיה מכל סיג וחלאה כאשר היתה נקיה וברה בבואה בתחלתה וזהו מה שהיה הוא שיהיה ומה שנעשה באומרו יתברך נעשה אדם שהיה החומר זך מאד ובהיר מעין אשר יתלבש המלאך בבואו פה כי על כן אמרו שתפוח עקבו של אדם היה מכהה גלגל חמה לומר כי היותר עכור שבחלקי חומרו היה זך מגלגל חמה לומר שהוא מעין הלבוש המלאך שלמעלה מלעולם הגלגלים שהוא יותר בהיר הוא מן החמה ולכן אמר שמה שנעשה הוא שיעשה אחר כך אל חומר זך כנעשה באדם אינו מן התימה שהנפש שגם היא כאשר היה באדם תבא אל חומר זך שיעשה מעין אשר נעשה באדם וש"ת אם כן מה הרויח כל הנברא אם כל שלימותו אינו רק לשוב אל מה שהיה מתחלה ולא יתכן שהעדר ותקון הקלקול יספיק לז"א ואין כל חדש וכו כי מה שאמרנו שאין כל חדש הוא תחת השמש אך למעלה יש חדושי אורות רמים ונשאים אשר נקנו בתורה ומצות זולת תקון אשר עותו: