קָנִ֙יתִי֙ עֲבָדִ֣ים וּשְׁפָח֔וֹת וּבְנֵי־בַ֖יִת הָ֣יָה לִ֑י גַּ֣ם מִקְנֶה֩ בָקָ֨ר וָצֹ֤אן הַרְבֵּה֙ הָ֣יָה לִ֔י מִכֹּ֛ל שֶֽׁהָי֥וּ לְפָנַ֖י בִּירוּשָׁלִָֽם׃
אבן עזרא
קניתי. ובני בית שנולדו בביתי ומלת צאן כלל לכשבים ולעזים והראיה משכו וקחו לכם צאן:
מצודת דוד
ובני בית. הם הממונים על צרכי הבית להשגיח בדבר הצורך ולא יעשו מלאכה כעבד ושפחה:
קוהלת רבה
קָנִיתִי עֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת, דִּכְתִיב (נחמיה ז, ס): כָּל הַנְּתִינִים וּבְנֵי עַבְדֵי שְׁלֹמֹה שְׁלשׁ מֵאוֹת תִּשְׁעִים וּשְׁנָיִם. וּבְנֵי בַיִת הָיָה לִי, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א ה, ז): וְכִלְכְּלוּ הַנִּצָּבִים הָאֵלֶּה אֶת הַמֶּלֶךְ וגו' לֹא יְעַדְּרוּ דָּבָר. מָה הוּא לֹא יְעַדְּרוּ דָבָר, אָמַר רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא מֵעוֹלָם לֹא חָסַר שֻׁלְחָנוֹ שֶׁל שְׁלֹמֹה לֹא וֶרֶד בִּימוֹת הַחַמָּה, וְלֹא קִישׁוּאִין בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים, אֶלָּא הָיָה טוֹעֲמָן כָּל הַשָּׁנָה. גַּם מִקְנֶה בָקָר וָצֹאן הַרְבֵּה הָיָה לִי, וְאוֹמֵר (מלכים א ה, ג): וּבַרְבֻּרִים אֲבוּסִים, מָה הוּא וּבַרְבֻּרִים אֲבוּסִים, רַבָּנָן אָמְרֵי מִינַיָּא בִּרְבְּרַיָּיה. רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי יְהוּדָה עוֹף גָּדוֹל הָיָה וּמְעֻלֶּה וּמְשֻׁבָּח וְהָיָה עוֹלֶה וְיוֹשֵׁב עַל שֻׁלְחָנוֹ בְּכָל יוֹם וָיוֹם, וּמֵהֵיכָן הוּא בָּא מִבַּרְבַּרְיָיה הָיָה בָּא בְּכָל יוֹם.