קהלת ב:טו מפרשים: רש"י, אבן עזרא, מצודת דוד ומצודת ציון

וְאָמַרְתִּי . . . בְּלִבִּי וְגוֹ'. כְּלוֹמַר: לְפִי שֶׁשְּׁנֵיהֶם מֵתִים, שֶׁמָּא אֲהַרְהֵר בְּלִבִּי מֵעַתָּה, כְּמִקְרֵה הָרָשָׁע גַּם אֲנִי יִקְרֵנֵי, וְלָמָּה אֶהְיֶה צַדִּיק אָז יוֹתֵר?:

ואמרתי. זה המקרה הוא שיקרה לכל באי העולם מטוב ומרע וענין ולמה חכמתי בכל מה שהתעסקתי בדברי העולם שעמלתי ושחכמתי תחת השמש ודברתי בלבי שגם זו החכמה היא הבל:

ואמרתי אני בלבי. רוצה לומר אף כי הרהרתי בלבי הואיל ובדבר מקרה המיתה יקרה גם הכסיל, מה תועלת בא לי עתה אחר המיתה במה שחכמתי אז:

וְדִבַּרְתִּי בְלִבִּי. שֶׁאִם אֲהַרְהֵר כֵּן, הֶבֶל הוּא, כִּי אֵין זִכְרוֹן הֶחָכָם וְהַכְּסִיל שָׁוִין; אַחֲרֵי מוֹתָן לֹא יִזָּכְרוּ שְׁנֵיהֶם יַחַד, שֶׁזֶּה זִכְרוֹנוֹ לְטוֹבָה, וְזֶה זִכְרוֹנוֹ לְרָעָה: