פירוש על קהלת ג:א

לַכֹּל זְמָן. אַל יִשְׂמַח הָאוֹסֵף בְּהוֹן מֵהֶבֶל, כִּי אִם עַכְשָׁיו הוּא בְיָדוֹ, עוֹד יִירָשׁוּהוּ צַדִּיקִים, אֶלָּא שֶׁעֲדַיִן לֹא הִגִּיעַ הַזְּמַן, כִּי לְכָל־דָּבָר יֵשׁ זְמַן קָבוּעַ מָתַי יִהְיֶה:

לכל זמן. רוצה לומר אין שום דבר בא במקרה והזדמן בזמן זולת זמן כי אם בזמנו בא בעבור סיבה הקודמת:

חפץ. ענינו כמו רצון:

לַכֹּל זְמָן וְעֵת לְכָל חֵפֶץ, זְמַן הָיָה לוֹ לְאָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁיִּכָּנֵס לַגַּן עֵדֶן, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ב, טו): וַיַּנִּחֵהוּ בְּגַן עֵדֶן. וּזְמַן הָיָה לוֹ שֶׁיֵּצֵא מִשָּׁם, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ג, כד): וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם וגו'. זְמַן הָיָה לוֹ לְנֹחַ שֶׁיִּכָּנֵס לַתֵּבָה, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ז, א): בֹּא אֶל הַתֵּבָה וגו'. וּזְמַן הָיָה לוֹ לָצֵאת, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ח, טז): צֵא מִן הַתֵּבָה וגו'. זְמַן הָיָה לְאַבְרָהָם שֶׁיִּנָּתֵן לוֹ הַמִּילָה, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יז, ט): וְאַתָּה אֶת בְּרִיתִי תִּשְׁמֹר. וּזְמַן הָיָה לְבָנָיו לְהִמּוֹל, מֵהֶן שֶׁיִּמּוֹלוּ בִּשְׁנֵי מְקוֹמוֹת, אַחַת בְּמִצְרַיִם וְאַחַת בַּמִּדְבָּר, שֶׁנֶּאֱמַר (יהושע ה, ה): כִּי מֻלִים הָיוּ כָּל הָעָם הַיֹּצְאִים וגו'. וְעֵת לְכָל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם, זְמַן הָיָה שֶׁתִּנָּתֵן הַתּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל, אָמַר רַב בֵּיבַי זְמַן הָיָה לְאוֹתוֹ דָּבָר שֶׁהָיָה נָתוּן לְמַעְלָה מִן הַשָּׁמַיִם וְעַכְשָׁו יִהְיֶה נָתוּן לְמַטָּה מִן הַשָּׁמַיִם, וְאֵיזוֹ זוֹ הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כ, א): וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמֹר.

לכל זמן. זמן היה לאדם הראשון שיכנס לגן עדן ושיצא ממנו, זמן היה לנח שיכנס אל התיבה ושיצא ממנה ^אר"ל כל מאורע שבעולם אינה באה מצד המקרה אלא הכל הוגבל מהקב"ה מתחלת חדושו שבזמן זה וזה יהיו מקריו ומאורעותיו כזה וכזה, ולכל זמן יש טעם בדבר מפני מה לא היה קודם או אח"כ, וכדמפרש. , זמן היה לאברהם שתנתן לו המילה ^בדריש זה במשל בענין מילת אברהם, משום דקשה ליה למה המתין הקב"ה לצות לאברהם על מצוה זו עד שיזקין, וכן קשה על אברהם גופי' למה לא מל עצמו כמו שקיים שאר מצות התורה, כמבואר ביומא כ"ח ב', ומפרש זמן היה לאברהם שתנתן לו המילה, ויתבאר ע"פ מ"ש במ"ר פ' לך פרשה מ"ו שבמכוון המתין הקב"ה במצות מילה לעת זקנותו של אברהם, שאז נצרר דמו ובנקל יהיה לו לסבול. , וזמן היה לבניו שימולו בשני מקומות, אחת במצרים ואחת במדבר ^גר"ל מה שנמולו ישראל במצרים ובגלגל בימי יהושע ולא במדבר, הוא משום סכנה, שלא נשבה אז רוח צפונית שהיא מרפאה, כמבואר ביבמות ע"ב א' ולפנינו בתו"ת פ' בא בפסוק ויהי בחצי הלילה. .
(מ"ר)

לכל זמן ועת לכל חפץ. התחיל לחקור אמיתת הבחירה. אמר שראה במראה הנבואה שלכל הדברים הנעשים בעוה"ז יש זמן קבוע. ועת לכל חפץ היינו אף לדברים התלויים בבחירה (כי חפץ לשון בחירה) למעלה קודם היותו כגון חורבן בהמ"ק וחטאים שעשו ישראל אפי' קודם עשותן כמ"ש רש"י (דברי' לד א') שהראה הקב"ה למשה המציקין שעתידי' להציק להן והראהו בנידן עובדי ע"ג. גם הראה לו המאורעות שעתידין ליארע לישראל ע"ש. (ומה שאמר אצל לכל זמן ואצל חפץ עת. הוא מחמת שביאר אח"כ כי יש מבוא לידיעה ולבחירה. וזמן נאמר ע"ד המזומן ומוכרח לבא בודאי כמו זמן הפרעון. שהפרעון חיובי הוא. משא"כ אם המלוה מייחד לאחד זמן שיבא ללות ממנו מחמת שלפי אומד דעתו חושב שיהיה לו אז מעות. אז לא יקרא מועד הזה זמן כיון שאין הדבר הזה מזומן לבא עכ"פ רק שהוא במחשבה. ועדיין הדבר תלוי בבחירה) כך ראה שלמה בנבואה הזמן שיהיה בהן אותו הדבר. וכמ"ש במדרש קהלת כל העתים נגד ישראל ע"ש:

לכל זמן. אנשי שקול הדעת יפרשו אלה העתים שהם סמוכות לבן אדם כי חייב אדם לעשות כל דבר בעתו ותחלת העתים וסופם ישחיתו פירושם האחד עת ללדת ועת למות ואחרון את הכל עשה יפה בעתו, ויש אומרים כי אלה השמנה ועשרים עתים כנגד כ"ח צורות גלגל המזלות שהלבנה נראית בהן בכל חדש גם זה הבל והנכון שיש לכל חפץ תחת השמים עת וזמן כי בהשחת המתכונת המולידה ימות הילוד ותתחדש מתכונת תעשירנו והפך העושר כי עתים קצובים הם ובבא העת יתנועע אדם לאשר הוא מוכן לו ותהיין תנועותיו כתנועת הצלם כענין אך בצלם יתהלך איש ואם כן אך הבל יהמיון ופירושו יקבצו ממון וכמוהו מהמון רשעי' רבי' וכן מי אוהב בהמון לא תבואה והראיה השלמת הפסוק יצבור ולא ידע מי אוספם.

לכל זמן ועת לכל חפץ וגו'. הרב עיר וקדיש מהר"ח הכהן ז"ל בפי' כ"י פירש הני קראי על התשובה והוכיח דהתשובה נקראת חפץ וז"ש לכל זמן ליחיד שיש זמן קבוע בעשרת ימי תשובה ועת לציבור לכל חפץ לכל התשובה שיעשו בכל עת ועוד האריך בכמה פירושים. ולדעת הרב ז"ל דלימדנו לפרשם על התשובה הנקראת חפץ. אפשר לרמוז אשר חקר רבינו הרמ"ק זצ"ל דעשרת ימי תשובה היו צריכים להיות בסוף אלול והיה מכפר על השנה ההיא וכך היא המדה דאנשי מעשה מתענים בכל יום הששי לכפר על השבוע וערב ר"ח לכפר על החדש ואני עני ישבתי בדרושים. ועוד חקרו דצריך תשובה לכל שנה בשנה כמו מעשר וכן מוכח מהזהר ורבינו האר"י ז"ל דצריך התשובה באותה שנה שחטא. ולא עוד אלא הוינן בה ממה שכתב רבינו האר"י ז"ל דתשובת יום ראשון בשבוע עשרת ימי תשובה מכפר על כל מה שחטא ביום ראשון שבכל שני חייו וכן על זה הדרך בכל יום וזה הפך האמור. ואני הצעיר תירצתי דעשרת ימי תשובה כתב רבינו הרמ"ק זצ"ל דנשפע מים מי"ס דבינה ואפשר דעל כן מועילים לכפר על כל השנים שעברו ושם הארכנו בזה בס"ד וזה רמז לכל זמן שצריך המעשר והתשובה בזמנו בשנה ההיא. אמנם ועת לכל חפץ יש עת שמועיל לכל תשובה אף לשעבר. וזהו תחת השמים אף שהתשובה אינה כ"כ אלא תשובה תתאה למ' שהיא תחת השמים כמ"ש בזהר הקדוש אפ"ה בכח י"ס דבינה מועיל וכ"ש אם זכה לתשובה עילאה כנגד בינה שמועיל לכל השנים:

לכל זמן הנה בשאר המזלות חקרנו ודרשנו אם הכל תלוי במזל או בהשגחה לפי מעשה בני האדם ושם הזכרנו דברי הרמב"ם ז"ל בשמנה פרקיו שייחס אל סכלות ופתיות גדול המאמין כי המזל מעלה ומוריד שאם כן חלילה תפיל התורה כלה ושכר ועונש וכתב שאם כן על מה צותה תורה להמיתאת הרוצח והלא יתנצל באומר מה פשעי אם איש הרגתי לפצעי ואני נולדתי במזל מאדים המחייבני להיות שופך דם והנרצח נולד במזל המחייבו ליהרג ועל פי הדברים האלה ודומיהם העלינו כי זה וזה אמת ולא ינגד זה את זה אך הוא מאז ברא אלקים את השמים וכסיליהם והיה גלוי לפניו יתברך כל אשר יעשה האדם מטוב ועד רע וכל אשר יהיה ראוי להביא עליו טובה או יסורין לפי מעשיו ומאז בחכמתו הגדולה עמד וימודד ותיקן שמים באופן לא ישפטו על האדם רק לפי הראוי אליו לפי מעשיו כי לא יביאהו אל העולם רק בעת ישפוט מזלו הראוי לו שאל"כ בטלה בחירת האדם וכל תוכחות מוסר התורה על עוזביה מראות מהעה"ז שאם הם לפי המזל מה יתן לו רשעו וזה יאמר פה שלמה בחכמתו באומרו לכל זמן ועת שהוא עת המזל ואותו העת הוא לכל חפץ ובחירת האדם תחת השמים כי עת המזל והחפץ אחד הוא כי העת נתקנה לפי החפץ כמדובר וזה לכל שנוי עתים עת ללדת וכו'. עוד לשוב אל פרטות עתים אלו בס"ד ובהתימו ספור העתים להכריח מאמרו אמר מה יתרון העושה באשר הוא עמל אחר היות עתים מזומנים מחויבים כל דבר ומה בצע לעמל בתורה ומצות להאריך ימים גם בעולם הזה כנודע כי גם בעולם הזה יאריך ימים כענין רבה ואביי שהאריכו ימים על תורה וגמילות חסדים כי בזבח ומנחה אינו מתכפר כ"א בתורה וג"ח וז"א מה יתרון העושה באשר הוא עמל כי גם בעולם העליון יהיה לו כי יתרון בעולם אשר היא עמל אין לו יתרון אם המזל מחייב ואיך יתקיים מקרא שכתוב והיה אם שמוע תשמע בקול ה' וכו' ונתנך ה' עליון ברוך אתה בעיר ומה יעשה אם המזל ינגד אמנם ראיתי את הענין אשר נתן אלהים לבני אדם לענות ולהשיב בו בדבר הזה והוא כי את הכל עשה הוא יתברך יפה בעתו כי סידר הוברי השמים ולידה כל איש באופן יהיה יפה בעתו ולא ינגד המזל אל הבחירה ושכרה ואין צריך לומר איש כמוני כי ראיתי בחכמתי כי נבונותי איך יסודרו הדברים כ"א גם את העולם הוא המון העם נתן ה' בלבם יאמרו כן דרך אמונה מבלי אשר לא ימצא וכו' והוא כי הלא אם יאמרו לאומר כדבר הזה הנה לפניך דרך משל איש צדיק תמים ולא תמוש רע מביתו לפי מזלי ובכל אשר נגזר עליו במזלו על פיו יהיה לו כל ריב וכל נגע ואיך תצדק שפוט מזלו עם מעשיו וכן איש רע ובליעל בעיני אלהים ואדם וירכתי ביתו מלאים כל טוב לפי מזלו אך תשובת הדבר במאמר אליהוא לאיוב כי גם ההשגחה איננה על האדם לפי מעשיו של אותה הפעם כ"א לפי הראוי אליו מהפעמים הראשונים ויש צדיק לוקה על הקודם ויש רשע אוכל זכות הקודם וכמאמרי על מאמר רז"ל צדיק וטוב לו צדיק בן צדיק צדיק ורע לו צדיק בן רשע וכו' באופן כי כדי לאמת אמונה זו כי הכל עשה יפה בעתו והעת והחפץ אחת היה ראוי ידע האדם כל מה שקרה לצדיק ורע לו בפעמים הקודמות למען יראה שלפי ההשגחה תאות רעתו לו וההקש ברשע וטוב לו לדעת את הקודם לו אך ה' נתן בלב העולם לומר שהכל עשה יפה בעתו והמזוג והחפץ אחד מבלי אשר לא ימצא האדם את המעשה אשר עשה האלקים בהשגחתו מראש ועד סוף כדי שיראה איך הטוב או הפכו אשר לאדם צודק אליו לפי סדר מעשיו ואשר הביא ה' עליו מראש גלגוליו עד סופו כי היה צריך ישיג האדם את כל מעשה האלקים אשר עשה בהנהגתו בעולם מראש ועד סוף כדי שעל ידי כן יתגלה אליו היות בכל אדם עת והשגחה צודקים אך היא כי ה' נתן בלבם אמונה זו בלי מופת וטעם ולמה עשה ה' ככה הנה ידעתי כי אין טוב בם באמונתם זו כי אם לשמוח ולעשות טוב בחייו כי לולא אמונה זו היו עצבים ולא יעבדו את ה' באומרם כי מה יתרון העושה באשר הוא עמל אך באמונה זו ישמחו ויעשו טוב ואל תתמה שאמרתי לשמוח ולעשות טוב ולא אמרתי לאכול ולשתות ולשמוח ולעשות טוב שהוא שייטב לבו ויאכל ב' עולמות בשמחתו הלא הוא כי לא כל אדם זוכה לשתי שולחנות כי מתת ה' היא ומי ומי המשיג שתיהם וע"כ לא דברתי רק בהווה אל הרוב וז"א וגם כל אדם שיאכל ושתה הוא טוב העולם הבא וגם ראה טוב וכו' כי בעת סלוקו של אדם שאז מראין לו כל עושר תורה שעמל בהם כמשז"ל על פסוק ותשחק ליום אחרון אם אשר אכל ושתה ויתענג בהעולם הזה זכה שגם בעת סלוקו ראה טוב בכל עמלו של תורה ומעשים טובים ולא נכו לו דבר בטובות העולם הזה זו מתת אלהים ומי ומי יזכה לזה וזאת היתה תמיהת ר' אבהו כשהראו לו בסילוקו י"ג נהרין דאפרסמון שאמר כל הני לאבהו ואני אמרתי לריק יגעתי וכו' והוא כי הנה רבי אבהו אכל בטובות העולם הזה כמפורש בגמרא שאפילו בלכתו בדרך היו ב' עבדים תומכים בידיו מזה אחד ומזה אחד עם היותו אמיץ הנה כי בנפול עבדיו אל הפחת הגביה שניהם בשתי אצבעותיו ע"כ חשב נכו דבר מזכיותיו וע"כ אמר כל הני לאבהו כלומר כל אלין ולא מיעטו בטובותי כי אני אמרתי בשביל רוב טובות העה"ז ניכה דבר מיגיעי אכן משפטי היה עם ה' הוא מדת רחמים וכל זה שאני או' הוא להמון העם שניתן למו אמונה זו בלי ידיעה אך אני כי רבה חכמתי להשיג במעשה האלקים ידעתי כי כל אשר יעשה האלהים עליו אין להוסיף מאשר כונן שמים וכסיליהם וממנו אין לגרוע אלא שמכל זה ינגד לזה שכר הצדיק ועונש הרשע כי איך יאמר אלהים לצדיק אם שמוע תשמע וכו' ברוך אתה בעיר וכו' אם לא תשמע וכו' ארור אתה בעיר וכו' לשיראו מלפניו אם הכל תלוי במזל אך למה שכל אשר יעשה האלקים אין להוסיף ולא לגרוע ממנו ואיך יהיה השכר ועונש לכן והאלקים עשה באופן שיראו מלפניו המזל כי סידר המזל צודק אל הבחירה כאמור באופן שיראה איש ישלם לאיש כמעשהו ויירא באמור לו שאם ירשע ירע לו וש"ת והלא עין בעין נראה צדיק ורע לו רשע וטוב לו אל תתמה כי הנה מה שהיה כבר הוא כלומר האיש שהיה כבר פעם אחת או שתים הוא ההוה עתה והאיש אשר יהיה עתיד להיות כבר היה מקודם וע"כ ממציאי' לו כפי הראוים לו על פי הקודם ובדבר הזה יצדק מה שאלקים יבקש את נרדף והוא מה שכתבנו למעלה בשם הרמב"ם ז"ל שכתב שאם היה מזל מחייב תפול התור' חלילה כי למה תצוה עלינו להמית את כל אשר ירצח את רעהו והלא המזל חייב את ראובן להרוג ואת שמעון ליהרג אלא ודאי שאין המזל מחייב וזה יאמר שלמה בחכמתו הנה אמרתי שאין המזל מחייב כי הכל בהשגחה הנה בזה יאות מה שאלהים יבקש את נרדף מיד רודפו ויצוה להמית את עמיתו יען כי הוא בבחירתו עשה הדבר:

לְכָל־חֵפֶץ. לְכָל־דָּבָר. כָּל־הַדְּבָרִים קְרוּיִם חֲפָצִים בִּלְשׁוֹן מִשְׁנָה:

ועת לכל חפץ. לכל הדברים שהאדם חפץ בו גם לזה יש עת, כי לא בכל עת יחפוץ בדבר אחד כי פעם יחפוץ בדבר מה ופעם בחלופו, וכאשר יפרש במקראות שלאחריו:

ועת וגו'. ועת לכל חפץ תחת השמים, א"ר ביבי, זמן היה לאותו דבר שהיה נתון למעלה מן השמים ועכשיו יהיה נתון למטה מן השמים, ואיזה זה, זו התורה ^דוסמך לדרוש בזה על התורה מלשון חפץ ע"ש הכתוב במעלת התורה וכל חפציך לא ישוו בה. .
(שם)

תחת השמים. רוצה לומר לכל הדברים הנעשים בזה העולם: