קהלת ד:טז מפרשים: רש"י, מצודת דוד, קוהלת רבה ותורה תמימה

אֵין־קֵץ לְכָל־הָעָם. פָּרִים וְרָבִים הָיוּ יוֹתֵר מִדַּאי, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר, "זַרְעָם נָכוֹן לִפְנֵיהֶם". אִשָּׁה מִתְעַבֶּרֶת וְיוֹלֶדֶת לִשְׁלשָׁה יָמִים. "יְשַׁלְּחוּ כַצֹּאן עֲוִילֵיהֶם":

אין קץ. בימי מלכות מלך הזקן ובימי מלכות הילד הראשון, לא היה קץ לכל העם וחוזר ומפרש לכל אשר היה לפניהם, רוצה לומר לא היה די להם להיות קץ לכל הטובה אשר היה לפניהם כי לא שמחו בחלקם, וכאומר כמו שהיו לפני המלך הזקן הכסיל כן היו לפני הילד החכם אשר מלך תחתיו כי עם כל חכמתו לא היה בידו להנטותם מדרכם:

אֵין קֵץ לְכָל הָעָם לְכֹל אֲשֶׁר הָיָה לִפְנֵיהֶם, אֵין קֵץ לְכָל הַדּוֹרוֹת שֶׁאִבֵּד יֵצֶר הָרָע. גַּם הָאַחֲרוֹנִים לֹא יִשְׂמְחוּ בוֹ, שֶׁנִּשְׁמָעִין לוֹ.

לְכֹל אֲשֶׁר־הָיָה לִפְנֵיהֶם. אֵין קֵץ לְכָל־טוֹב שֶׁהָיָה לִפְנֵיהֶם, וְהַכֹּל אָבַד, וּבְרֶגַע שְׁאוֹל יֵחַתּוּ:

גַּם הָאַחֲרוֹנִים. דּוֹר הַפְלָגָה: