קהלת ו:ז מפרשים: רש"י, אבן עזרא, מצודת דוד ומצודת ציון

כָּל־עֲמַל הָאָדָם. בִּשְׁבִיל פִּיהוּ הוּא, שֶׁיֵּהָנֶה וְיֹּאכַל בָּעוֹלָם הַזֶּה וְהַבָּא, וְזֶה לֹא נֶהֱנָה בְחַיָּיו:

כל עמל. תמה על הכסיל שלא ראה טובה והלא עיקר כל עמל כדי שיאכל אדם ולא ימות:

כל עמל. מה שהאדם עמל לקבץ הון, הוא למען יהיה לו מה לתת אל פיהו לאכול ולשתות:

וְגַם־הַנֶּפֶשׁ לֹא תִמָּלֵא. בִּתְמִיהָּ כְּלוֹמַר, וְזֶה אֲפִלּוּ תַאֲוָתוֹ לֹא מִלֵּא בַהֲנָאָה מֻעֶטֶת, כְּמוֹ, "תִּמְלָאֵמוֹ נַפְשִׁי", לְשׁוֹן הַשָּׂגַת תַּאֲוָה. וַאַחֲרֵי שֶׁכֵּן הוּא: