קהלת ז:יד מפרשים: רש"י, אבן עזרא, מצודת דוד ומצודת ציון

בְּיוֹם טוֹבָה הֱיֵה בְטוֹב. בְּיוֹם שֶׁיֵּשׁ בְּיָדְךָ לַעֲשׂוֹת טוֹבָה, הֱיֵה בְעוֹשֵׂי הַטּוֹבָה:

ביום. והחכם שהוא בעל נחלה וכסף למה ישמח בדבר שלא יעמוד כאילו אומרים לו כשתהיה ביום טוב היה בטוב ושמח לכן יש עליו להסתכל כי יום רעה יבא כעניין שמח בחור שיאמר לו שמח והלך בדרך תאות לבך ועיניך ודע כי על כל אלה והנה הענין אל תשמח:

ביום טובה. ביום בוא טובה בעולם היה בטוב, רוצה לומר קבל את הטובה ותתענג בדשן נפשך:

וּבְיוֹם רָעָה רְאֵה. כְּשֶׁתָּבוֹא הָרָעָה עַל הָרְשָׁעִים, אַתָּה תִהְיֶה מִן הָרוֹאִים, שֶׁנֶּאֱמַר, "וְיָצְאוּ וְרָאוּ בְּפִגְרֵי הָאֲנָשִׁים וְגוֹ'", וְלֹא תִהְיֶה מִן הַנִּרְאִים: "וְהָיוּ דֵרָאוֹן לְכָל בָּשָׂר":