וּמוֹצֶ֨א אֲנִ֜י מַ֣ר מִמָּ֗וֶת אֶת־הָֽאִשָּׁה֙ אֲשֶׁר־הִ֨יא מְצוֹדִ֧ים וַחֲרָמִ֛ים לִבָּ֖הּ אֲסוּרִ֣ים יָדֶ֑יהָ ט֞וֹב לִפְנֵ֤י הָאֱלֹהִים֙ יִמָּלֵ֣ט מִמֶּ֔נָּה וְחוֹטֵ֖א יִלָּ֥כֶד בָּֽהּ׃
מדרש לקח טוב
ד״א אזהרה לדיין שלא ישב אצלו דיין בור. ר' נתן אומר אזהרה לפורש מן המצות, ת״ל מדבר שקר תרחק, וכה״א ומוצא אני מר ממות (קהלת ז כו), זו מינות.
רש"י
וּמוֹצֶא אֲנִי מַר מִמָּוֶת. שֶׁהִיא קָשָׁה מֵעֲשָׂרָה דְבָרִים הַקָּשִׁים שֶׁנִּבְרְאוּ בָעוֹלָם, כִּדְאִיתָא בְּבָבָא בַּתְרָא בְּ"הַשֻּׁתָּפִין". "וּמוֹצֶא אֲנִי מַר" וְקָשֶׁה מִמֶּנָּה "אֶת הָאִשָּׁה", זוּ הַמִּנוּת:
אבן עזרא
ומוצא. מוצא החשק יעור עיני חכמים ויסלף מחשבותם ותתבלע חכמתם, ומלת מוצא פועל על משקל קורא ומוצא רוח מאוצרותיו מהבנין הכבד גם הוא פועל וראוי להיות מוציא ובא מלעיל בעבור היות הטעם באות הראשון במלת שאחריו, ומצודי' הוא מן ציד ומשקלו מרומים והוא מן הפעלי' שהעי"ן שלהם איננו שלם, וחרמים כענין רשת משטח חרמים כמוהו, והענין שאין לב האשה ומחשבותי' בכל רגע כי אם לשטוח חרמים לצודד נפשות וידיה כמו בית האסורי', וענין ילכד בה ברשתה ואמר כי המות היה טוב לחכם מהחשק: