קהלת ח:ד מפרשים: רש"י, מצודת דוד, קוהלת רבה ותורה תמימה

בַּאֲשֶׁר דְּבַר מֶלֶךְ שִׁלְטוֹן. בִּשְׁבִיל אֲשֶׁר דְּבַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹשֵׁל הוּא, וּמִי יֹאמַר לוֹ מַה תַּעֲשֶׂה. וְאִם שׁוֹמֵר מִצְוָה אַתָּה, לֹא תֵדַע דָּבָר רָע וְלֹא תְבוֹאֶךָ:

באשר. בעבור אשר דבר מצות מלך הוא מושל בכל מקום ולא נמצא מי שימחה בידו לומר לו למה תעשה כזאת, וקשה אם כן להנצל מידו:

בַּאֲשֶׁר דְּבַר מֶלֶךְ שִׁלְטוֹן, אָמַר רַבִּי בּוֹן כְּתִיב (דברים ו, טז): לֹא תְנַסּוּ, (בראשית כב, א): וְהָאֱלֹהִים נִסָּה, (ויקרא יט, יח): לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר, כְּתִיב (נחום א, ב): אֵל קַנּוֹא וְנֹקֵם ה'. אָמַר רַבִּי לֵוִי לְרַב שֶׁהָיָה מְצַוֶּה אֶת תַּלְמִידוֹ, וְאוֹמֵר לוֹ: לֹא תַטֶּה מִשְׁפָּט, וְהוּא מַטֶּה מִשְׁפָּט. לֹא תַכִּיר פָּנִים, וְהוּא מַכִּיר פָּנִים. אָמַר לוֹ הַתַּלְמִיד רַבִּי לָךְ שָׁרֵי וְלִי אָסוּר. אָמַר לוֹ אֵינִי אוֹמֵר לְךָ אֶלָּא שֶׁלֹא תַלְוֶה לְיִשְׂרָאֵל בְּרִבִּית, אֲבָל הַלְוֵה לְעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כג, כא): לַנָּכְרִי תַשִּׁיךְ. כָּךְ אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם הָא כָּתַבְתָּ בְּתוֹרָתְךָ (ויקרא יט, יח): לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר, וְאַתְּ נוֹקֵם וְנוֹטֵר. אֲמַר לְהוֹן, לְיִשְׂרָאֵל לֹא אֶטֹּר, דִּכְתִיב (תהלים קג, ט): לֹא לָנֶצַח יָרִיב וְלֹא לְעוֹלָם יִטּוֹר, אֲבָל לְעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים (נחום א, ב): נֹקֵם ה' לְצָרָיו וְנוֹטֵר הוּא לְאֹיְבָיו. אָמַר הִכְתַּבְתִּי בְּתוֹרָתִי: לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר אֶת בְּנֵי עַמֶּךָ, אֲבָל נוֹקֵם אַתְּ לְעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר לא, ב): נְקֹם נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר: בַּאֲשֶׁר דְּבַר מֶלֶךְ שִׁלְטוֹן.