קהלת ט:ד מפרשים: רש"י, אבן עזרא, מצודת דוד ואלשיך

כִּי מִי אֲשֶׁר יְחֻבַּר אֶל כָּל הַחַיִּים, יֵשׁ בִּטָּחוֹן. כִּי בְעוֹדוֹ בַחַיִּים, אֲפִילּוּ הוּא רָשָׁע וְנִתְחַבֵּר לָרְשָׁעִים, כְּמוֹ שֶׁנֶאֱמַר, "אֶל כָּל הַחַיִּים" אֲפִילּוּ לָרְשָׁעִים, יֵשׁ בִּטָּחוֹן, שֶׁמָּא יָשׁוּב לִפְנֵי מוֹתוֹ:

כי מי. זו מחשבת בני האדם שיאמרו כי כל מי שהוא מחובר אל החיים יש לו בטחון ופירוש אחר כי מי אשר יחובר מן המתים והענין שלא יתחבר עם כל המתפרדים ממנו אל כל החיים יש בטחון בלבד ולא למתים וכתוב יבחר וענינו המת לא יוכל לבחור:

כי מי. מבני האדם ואפילו הוא רשע וחוטא:

כִּי לְכֶלֶב חַי הוּא טוֹב מִן הָאַרְיֵה הַמֵּת. וּשְׁנֵיהֶם רְשָׁעִים. טוֹב הָיָה לוֹ לִנְבוּזַרְאֲדָּן, שֶׁהָיָה עֶבֶד רָשָׁע וְנִתְגַּיֵּר שֶׁלֹּא הִקְדִימַתּוֹ מִיתָה, מִנְּבוּכַדְנֶאצַּר רַבּוֹ שֶׁנִּקְרָא אַרְיֵה, שֶׁנֶּאֱמַר, "עָלָה אַרְיֵה מִסֻּבְּכוֹ". וּמֵת בְּרִשְׁעוֹ בְגֵיהִנֹּם, וְעַבְדּוֹ בְגַן עֵדֶן. וְרַבּוֹתֵינוּ דָרְשׁוּ לְעִנְיַן מְּחַתְּכִין אֶת הַנְּבֵלָה לִפְנֵי הַכְּלָבִים בְּשַׁבָּת, וּמֵת הַמּוּטָל בַּחַמָּה, אָסוּר לְטַלְטְלוֹ אֶלָא אִם כֵּן הֵנִיחוּ עָלָיו תִּינוֹק אוֹ כִכָּר: