קהלת ט:טז מפרשים: רש"י, אבן עזרא, מצודת דוד ואלשיך

וְאָמַרְתִּי אָנִי. בִּרְאוֹתִי כֵן "טוֹבָה חָכְמָה מִגְּבוּרָה". וַהֲרֵי חָכְמָתוֹ שֶׁל זֶה בְּזוּיָה לְכֻלָּם, וְעַכְשָׁיו כֻּלָּם נִמְלְטוּ עַל יָדוֹ.

ואמרתי אני טובה חכמה מגבורה. אע״פ שחכמת המסכן בזויה ודבריו אינם נשמעי׳ לכן בשע׳ הצורך תעשה החכמ׳ מה שלא יוכלו לעשו׳ הגבורי׳ ותהי׳ מלת וחכמה חסרת אם כאילו אמר ואם חכמת המסכן בזויה כמו וצמית והלכת אל הכלים ואם צמית ורבים כמו הם:

ואמרתי. בראותי כן אמרתי טובה החכמה יותר מן הגבורה, הואיל ועל ידי החכמה נמלטה העיר מיד המלך הגבור:

וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה: עִיר קְטַנָּה. זֶה הַגּוּף.