קהלת יא:ג מפרשים: רש"י, מצודת דוד, קוהלת רבה ותורה תמימה

אִם יִמָּלְאוּ הֶעָבִים גֶּשֶׁם. אִם רָאִיתָ עָבִים מְלֵאִים גֶּשֶׁם, יָדַעְתָּ שֶׁסּוֹפָן יָרִיקוּ גִשְׁמֵיהֶם עַל הָאָרֶץ; בַּמָּקוֹם שֶׁהַטּוֹבָה צוֹמַחַת וְנִכֶּרֶת, שָׁם סוֹפָהּ לָנוּחַ. אַף כֵּן דַּע שֶׁאִם יִפּוֹל עֵץ וְגוֹ', אִם יִשְׁכֹּן אָדָם חָכָם וְצַדִּיק בְּעִיר אוֹ בִמְדִינָה, מְקוֹם שֶׁיִּשְׁכֹּן, שָׁם יִהְיוּ נִכָּרִין מַעֲשָׂיו אַחֲרֵי מוֹתוֹ, וְחָכְמוֹתָיו וּמִדּוֹת תְּרוּמִיּוֹתָיו וְתַשְׁלוּם טוֹבָה לְיוֹשְׁבֵי הַמָּקוֹם עַל מִנְהָגוֹ הַטּוֹב שֶׁהִדְרִיכָם בְּדֶּרֶךְ יְשָׁרָה:

אם ימלאו וגו׳. אם העבים נתמלאו גשם הנה לא יחזיקו לעצמם רק יריקו וישפכו על פני האדמה ומוסב למעלה לומר שראוי הוא לחלק מתן לזולת, כמו שהעבים אינם מחזיקים הגשם לעצמם ויריקו על הארץ, ובזה תעלה הארץ אדים למעלה ונתמלא גשמים פעם בפעם, כן מי שנתמלא בעושר אין מהראוי לו להחזיקו לעצמו לבד רק ישפיע ויתן לאחרים ואז כאשר יצטרך הוא יהיה נשפע מאחרים:

אִם יִמָּלְאוּ הֶעָבִים גֶּשֶׁם עַל הָאָרֶץ יָרִיקוּ וגו'. אִם יִמָּלְאוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים תּוֹרָה, עַל יִשְׂרָאֵל יָרִיקוּ, שֶׁנִּקְרְאוּ אֶרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר (מלאכי ג, יב): כִּי תִהְיוּ אַתֶּם אֶרֶץ חֵפֶץ. אִם יִפּוֹל עֵץ בַּדָּרוֹם וְאִם בַּצָּפוֹן, אִם הִגִּיעַ קִירְסוֹ שֶׁל תַּלְמִיד חָכָם לְהוֹרוֹת, אִם בַּדָּרוֹם וְאִם בַּצָּפוֹן, כָּל יִשְׂרָאֵל מִתְכַּנְסִין שָׁמָּה וּמַעֲמִידִין חָכְמָתוֹ וְשׁוֹמְעִין מִמֶּנּוּ וְלוֹמְדִין מִמֶּנּוּ. דָּבָר אַחֵר, אִם יִמָּלְאוּ הֶעָבִים גֶּשֶׁם, אִם הַנְּבִיאִים יִמָּלְאוּ נְבוּאָה, עַל הָאָרֶץ יָרִיקוּ, עַל יִשְׂרָאֵל מִתְנַבְּאִין שֶׁנִּקְרְאוּ אֶרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר (מלאכי ג, יב): כִּי תִהְיוּ אַתֶּם אֶרֶץ חֵפֶץ. תִּרְגֵּם עֲקִילַת הַגֵּר (ישעיה ה, ו): וְעַל הֶעָבִים אֲצַוֶּה מֵהַמְטִיר עָלָיו מָטָר, וְעַל נְבִיָּיָא אֲפַקֵּיד דְּלָא יִתְנַבְּאוּן לְהוֹן נְבוּאָתָה. אִם יִפּוֹל עֵץ בַּדָּרוֹם וְאִם בַּצָּפוֹן, אִם הִגִּיעַ קִירְסָן שֶׁל נְבִיאִים לְהִתְנַבּאוֹת. אִם בַּדָּרוֹם וְאִם בַּצָּפוֹן, שָׁמָּה יִהְיוּ כָל יִשְׂרָאֵל מִתְכַּנְּסִין וְשׁוֹמְעִין נְבוּאָתָן וּלְמֵדִין מִמֶּנּוּ. אָמַר רַבִּי יִצְחָק אִם רָאִיתָ צָרוֹת שֶׁהֵם מְשַׁמְשׁוֹת וּבָאוֹת עַל הָאָרֶץ, בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּקְרְאוּ אֶרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר (מלאכי ג, יב): כִּי תִהְיוּ אַתֶּם אֶרֶץ חֵפֶץ. אִם הִגִּיעַ קִירְסוֹ שֶׁל תַּלְמִיד חָכָם לְהִסְתַּלֵּק מִן הָעוֹלָם, כְּגוֹן רַבִּי מוֹנָא בְּצִפּוֹרִין וְרַבִּי בּוֹן בִּטְבֶרְיָה. אִם בַּדָּרוֹם וְאִם בַּצָּפוֹן מְקוֹם שֶׁיִּפּוֹל הָעֵץ שָׁם יְהוּא, שָׁמָּה יִהְיוּ כָּל יִשְׂרָאֵל גּוֹמְלִין אוֹתוֹ חֶסֶד. שֹׁמֵר רוּחַ לֹא יִזְרָע, שׁוֹמֵר רוּחָן שֶׁל מַלְכֻיּוֹת, לֹא יִזְרַע מִצְווֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים. וּמִי רוֹאֶה בֶּעָבִים שֶׁל מַלְכֻיּוֹת, לֹא יִקְצוֹר מִצְווֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים.

יִפּוֹל. יִשְׁכֹּן, כְּמוֹ "עַל פְּנֵי כָל אֶחָיו נָפָל":