קהלת י:ב מפרשים: רש"י, מצודת דוד, קוהלת רבה ותורה תמימה

לֵב חָכָם לִימִינוֹ. חָכְמָתוֹ מְזֻמֶּנֶת לְהַטּוֹתוֹ אֶל דֶּרֶךְ הַמְּיֻמֶּנֶת לְטוֹבָתוֹ:

לב. רוצה לומר השכל הנטוע בלב:

לֵב חָכָם לִימִינוֹ וגו', אָמַר רַבִּי חֲנִינָא בַּר פַּפָּא לִשְׁנֵי בְּנֵי אָדָם שֶׁהָיוּ לָהֶם שְׁנֵי כּוֹרִין אֶחָד שֶׁל חִטִּים וְאֶחָד שֶׁל שְׂעוֹרִים, אָמַר אֶחָד מֵהֶן לַחֲבֵרוֹ אִם אַתְּ שֶׁל שְׂעוֹרִים אֲנִי שֶׁל חִטִּים, אִם אֲנִי שֶׁל חִטִּים אַתְּ שֶׁל שְׂעוֹרִים, כָּל עִקָּר אֲנִי נוֹטֵל שֶׁל חִטִּים. כָּךְ אָמַר אַבְרָהָם לְלוֹט (בראשית יג, ט): אִם הַשְֹּׂמֹאל וְאֵימִנָה וְאִם הַיָּמִין וְאַשְׂמְאִילָה, אָמַר רַבִּי חֲנִינָא בְּרַבִּי יִצְחָק אֶשְׂמֹאלָה אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא אַשְׂמְאִילָה, אֲפִלּוּ אַתְּ מַחְצַף אֲנָא מַשְׂמְאִיל לָךְ. רַבִּי כַּד הֲוָה סָלֵיק בַּר נָשׁ לְדִינָא קֳדָמוֹהִי אִין הֲוָה שָׁמַע לְדִינָא הֲוָה טָבָאוּת, וְאִי לָא, הֲוָה אָמַר לְבַר בֵּיתֵיהּ אַשְׂמִיל לֵיהּ, וַהֲוָה מְכַוֵּין וּמַחֲמֵי לֵיהּ קְטִיף מִן הָדֵין גִּיסָא. דָּבָר אַחֵר, לֵב חָכָם לִימִינוֹ, זֶה יַעֲקֹב, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית לא, יז): וַיָּקָם יַעֲקֹב וַיִּשָֹּׂא אֶת בָּנָיו וְאֶת נָשָׁיו וגו'. וְלֵב כְּסִיל לִשְׂמֹאלוֹ, זֶה עֵשָׂו הָרָשָׁע, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית לו, ו): וַיִּקַּח עֵשָׂו אֶת נָשָׁיו וְאֶת בָּנָיו.

וְלֵב כְּסִיל לִשְׂמֹאלוֹ. לְעַקְּשׁוֹ מִן הַדֶּרֶךְ הַמְּיֻמֶּנֶת שֶׁהִיא תִפְאֶרֶת וְנוֹחָה לוֹ: