קהלת י:יט מפרשים: רש"י, אבן עזרא, מצודת דוד ומצודת ציון

לִשְׂחוֹק עֹשִׂים לֶחֶם. לְחֶדְוַת מִזְמוּטֵי חֲתָנִים וְכַלּוֹת, עוֹשִׂים סְעוּדָה, וּסְתָם סְעוּדָה גְדוֹלָה קְרוּיָה לֶחֶם, כְּמוֹ דְאַתְּ אָמַר: "בֵּלְשַׁצַּר מַלְכָּא עֲבַד לֶחֶם רַב":

לשחוק. והלא יראו כי כל שמחה שבעולם ושחוק עיקרם בלחם שעושים העושים ויין המשמח חיי אדם ויתכן היות חיים תואר השם כי היין ישמח החיים שעל פני האדמה והכסף יענה את הכל וענין יענה ימציא ויתכן שהוא מן עת כמו שפירשתי והענין שימציאנו בעת שירצה הרוצה:

לשחוק. על שמחה לבדה עושים סעודה גדולה אבל בזולת שמחה אין דרך לעשותה, ויין משמח את החיים לבדם, רוצה לומר בני אדם בריאים כי לחלשי הטבע יזיק היין ומביא עוד עצבון: