רות ב:טז מפרשים: רש"י, מלבי"ם, מדרש לקח טוב ורלב"ג

וְגַם שֹׁל תָּשֹׁלּוּ. שָׁכוֹחַ תִּשְׁכְּחוּ, עֲשׂוּ עַצְמֵיכֶם כְּאִלּוּ אַתֶּם שׁוֹכְחִים. תַּרְגּוּם שֶׁל שְׁגָגָה שְׁלוּתָא, וְכֵן "עַל הַשַּׁל". דָּבָר אַחֵר, לְשׁוֹן "כִּי יִשַּׁל זֵיתֶךָ":

וגם של תשלו לה מן הצבתים, שתניחו צבתים בתורת שכחה כדי שתקח אותם, ואמר ועזבתם כי צבתים אלה חייבים בתו"מ אחר שבאמת אינם שכחה עז"א תקנה שיפקירו אותם והפקר פטור מתו"מ, ולקטה ולא תגערו בה, ר"ל ובכל אופן שתלקט לא תגערו בה אף שתלקט שלא כדין, ובזה כלל הכל שתוכל לקחת כאות נפשה כי כונתו לפרנסה בכבוד:

וגם של תשלו לה מן הצבתים. כלומר הפילו לה מן הצבתים שבידכם כדי שתמצ' ללקט כמו (דברים כ"ח מ') כי ישל זיתך.

צְבָתִים. עֳמָרִים קְטַנִּים. וְיֵשׁ דֻּגְמָתוֹ בִּלְשׁוֹן מִשְׁנָה, מְצָאָן צְבָתִים אוֹ כְרִיכוֹת: