וַתִּשְׁלַ֗ח וַתִּקְרָא֙ לְבָרָ֣ק בֶּן־אֲבִינֹ֔עַם מִקֶּ֖דֶשׁ נַפְתָּלִ֑י וַתֹּ֨אמֶר אֵלָ֜יו הֲלֹ֥א צִוָּ֣ה ׀ יְהוָ֣ה אֱלֹהֵֽי־יִשְׂרָאֵ֗ל לֵ֤ךְ וּמָֽשַׁכְתָּ֙ בְּהַ֣ר תָּב֔וֹר וְלָקַחְתָּ֣ עִמְּךָ֗ עֲשֶׂ֤רֶת אֲלָפִים֙ אִ֔ישׁ מִבְּנֵ֥י נַפְתָּלִ֖י וּמִבְּנֵ֥י זְבֻלֽוּן׃
מלבי"ם
ותשלח. אחר ההכנה הזאת מזכות השופט והדור, ותאמר אליו: א) שידע שדבריה דברי נבואה, וזה שאמר הלא צוה ה', ב) צווי ה' היה שימשוך אליו אנשים להר תבור, ושיהיה מספרם עשרת אלפים, ושיהיו משבט זבולון ונפתלי, וחז"ל נתנו טעמים למה נבחרו אז ב' שבעים אלה.