וַיְהִי֩ אִ֨ישׁ אֶחָ֧ד מִצָּרְעָ֛ה מִמִּשְׁפַּ֥חַת הַדָּנִ֖י וּשְׁמ֣וֹ מָנ֑וֹחַ וְאִשְׁתּ֥וֹ עֲקָרָ֖ה וְלֹ֥א יָלָֽדָה׃
אהבת יהונתן
ויהי איש אחד מצרעה ממשפחת הדני ושמו מנוח. הודיע הכתוב שלא היה איש אחד מי שלא טעה אחר פסל מיכה לפי ששבט דן לקחו בחזקה הפסל מיכה כמבואר בשופטים. והיה לאבן נגף ולסילון ממאיר לאותו שבט וטעו אחריו. לכך בא הכתוב להשמיענו שאותו צדיק לא טעה בזה:
נחל שורק
א. ויהי איש אחד וגו'. ס"ת שדי רמז הרומז דזכה לתקן היסוד שבו שם שדי ולהוליד בן והנה אמרו רז"ל שהיה מנוח צדיק גמור מאחד ושלשים צדיקי הדור עמודי עולם וז"ש ושמו מנוח כמו הצדיקים אשר שמם קודם להם. ונראה הטעם כי השם בו רמוז אחיזת נשמתו בעולמות ובספירות והצדיקים שמהפכין החומר צורה ועושים הגוף נשמה נמצא שהעיקר הוא הנשמה והגוף טפל לכך כתיב ושמו קודם הרומז לנשמה ואח"כ קראו בשמו שהגוף ניכר בשם זה והוא מורה על הנשמה ולרמז זה כתיב ושמו קודם. ומכאן תשובה למ"ש הרב מהר"י בס' אהבת יונתן דבזכות אשתו בא ההריון ומשו"ה בא המלאך אליה והדירה בנזיר מאחר שהולד היה בזכותה ומ"ש כי אין האשה מדרת את בנה בנזיר הוא כשהולד בזכותו עכ"ד ולא נהירא לי הדל דסתם אמרו האיש מדיר את בנו בנזיר והטעם כמ"ש בנזיר דף כ"ט דקפסיק ותני איש חייב לחנך את בנו ואין האשה חייבת לחנך את בנה ואפי' אם היא בזכותה הדין אחד הוא ועוד דמה שנראה המלאך אליה ומה שהדירה בפני האשה יש טעמים לדבר כמו שכתבתי אני בעניי בצוארי שלל ומשם באר"ה. והדבר קשה לומר שהיה בזכותה מסברת עצמו כיון שאמרו רז"ל שהיה מל"א צדיקים שעולם עומד עליהם והאיש מצווה בפו"ר ולא האשה.