שיר השירים א:יג מפרשים: רש"י, אבן עזרא, ספורנו ומלבי"ם

צְר֨וֹר הַמֹּ֤ר ׀ דּוֹדִי֙ לִ֔י בֵּ֥ין שָׁדַ֖י יָלִֽין׃

רש"י

צְרוֹר הַמֹּר דּוֹדִי לִי. דּוֹדִי נַעֲשָׂה לִי כְמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ צְרוֹר הַמּוֹר בְּחֵיקוֹ, וְאָמַר לוֹ: הֲרֵי לְךָ צְרוֹר זֶה, שֶׁיִּתֵּן רֵיחַ טוֹב מִן הָרִאשׁוֹן שֶׁאִבַּדְתָּ. כָּךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִתְרַצָּה לְיִשְׂרָאֵל עַל מַעֲשֵׂה הָעֵגֶל וּמָצָא לָהֶם כַּפָּרָה עַל עֲוֹנָם, וְאָמַר: "הִתְנַדְּבוּ לַמִּשְׁכָּן, וְיָבֹא זְהַב הַמִּשְׁכָּן וִיכַפֵּר עַל זְהַב הָעֵגֶל":
שאל רבBookmarkShareCopy

אבן עזרא

הפעם הא'
צרור המור. י״א כי המור הוא המושק [בערבי] ומלת אריתי ישחית זה הפירוש והוא מן בושם יקר וטעם צרור המור כמו צרור הכסף:
שאל רבBookmarkShareCopy

ספורנו

צרור המור דודי לי. את אצלי לראש לכל בשמים הן לו בין שדי ילין שתגלה שכינתו עלי כמאז ונשוב אליך כמאז. אבל אין הענין כן כי
שאל רבBookmarkShareCopy