שיר השירים ה:י מפרשים: מדרש לקח טוב, רש"י, אבן עזרא וספורנו

דּוֹדִ֥י צַח֙ וְאָד֔וֹם דָּג֖וּל מֵרְבָבָֽה׃

מדרש לקח טוב

ד״א אנוהו. אנוה שמו הנכבד והנורא בפני כל האומות, שיאמרו כי אין כה׳ אלהינו, שנאמר מה דודך מדוד היפה בנשים (שה״ש ה ט), שכך אתם מומתים על שם קדשו, שנאמר על כן עלמות אהבוך (שם א ג), אפילו הן מומתין אין כופרין בך, שנא׳ כי עליך הורגנו כל היום (תהלים מד כג), ואומר כי שבעה ברעות נפשי (שם פח ד), ואומר אם שכחנו שם אלהינו (שם מד כא), בזמן שהעובדי כוכבים אומרין לישראל הרי אתם נאים, הרי אתם גבורים, הרי אתם חכמים, בואו והתערבו עמנו, ישראל אומרים לעובדי כוכבים, אם מכירין אתם אותו, עתה שמעו נא מקצת שבחו, דודי צח ואדום דגול מרבבה (שה״ש ה י), וכל הענין, מיד הם אומרים א״כ נלכה עמכם כי שמענו ה׳ עמכם, שנאמר אנה הלך דודך היפה בנשים וגו׳ ונבקשנו עמך (שם ו א), וישראל אומרים להם, אין לכם חלק בו, אלא דודי לי ואני לו (שם ב טז).
שאל רבBookmarkShareCopy

רש"י

דּוֹדִי צַח. לָבָן, כְּמוֹ "צַחוּ מֵחָלָב":
שאל רבBookmarkShareCopy

אבן עזרא

הפעם הג'
מי זאת הנשקפה. היתה כנסת ישראל משובחת עד שנכנסה שנאת חנם ביניהם וזהו הענין [ש]אמרה כנס׳ ישר׳ לא ידעתי כאומרת לא הרגשתי עד שגרמתי לעצמי וזהו נפשי שמתני לניות עמי שהוא נדיב מרכבות לאומות העולם הפך ואתה על במותימו תדרוך:
שאל רבBookmarkShareCopy