רֹאשׁ֖וֹ כֶּ֣תֶם פָּ֑ז קְוּצּוֹתָיו֙ תַּלְתַּלִּ֔ים שְׁחֹר֖וֹת כָּעוֹרֵֽב׃
מדרש לקח טוב
אם טוב ואם רע. מאי אם טוב. זה העושה מצוה לחבירו ולא עשאה בצנעא והעני מתבייש. אע"פ שהוא עושה טוב יביא למשפט. שלא עשאה כהוגן. שהרי הנביא אומר והצנע לכת עם אלהיך (מיכה ו ח). בוא וראה כמה תורה אתה למד משיחתן של ראשונים. כל שכן תורה עצמה. כמה מדרשות וכמה הוכחיות אתה למד. הוא שאמר הכתוב קווצותיו תלתלים (שה"ש ה יא). על כל קוץ וקוץ שבתורה אתה למד תילי תילים. ומה הן קווצי האותיות. אל"ף מפני מה כתיבתו כך. בי"ת מפני מה כתיבתו כך. וכן כל האותיות. ומפני מה זה בצד זה. ומפני מה שמם כך. ומפני מה ענינם כך. ועל מה זה ראשון וזה אחרון. וצירוף אותיות על מה ככה. קווצותיו תלתלים זה הוא שאמר איוב ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים (איוב יא ט). ברוך שנתן תורה לישראל ברוך הוא.
רש"י
רֹאשׁוֹ. מַבְהִיק כְּכֶתֶם פָּז. כֶּתֶם הוּא לְשׁוֹן סְגֻלַּת מְלָכִים שֶׁאוֹצְרִין בְּבֵית גִּנְזֵיהֶם, וְכֵן "יִשְׁנֶא הַכֶּתֶם הַטּוֹב", וְכֵן "וְלַכֶּתֶם אָמַרְתִּי מִבְטַחִי", וְכֵן "וַחֲלִי כָתֶם":
ספורנו
ראשו כתם פז. ומאותו' מדת רחמיו הוא כי ראש דבריו בתורת קדשו הוא במעשה בראשית להגיד כח מעשיו במופתים שכליים וחושיים למען ידעוהו ויזכו לחיי עולם. כי אמנם יאמר על הדבר שהוא שלו בהיות הדבר מסודר מאתו בלבד לא שיהי' חלק ממנו וחלק מגופי ח"ו וכן יקרה ברוב מקומות בספרי הקדש כענין ברוך כבוד ה' ממקומו וזולתו ובזה יסורו ספיקות מפסידות: