שיר השירים ז:ח מפרשים: רש"י, אבן עזרא, ספורנו ומלבי"ם

זֹ֤את קֽוֹמָתֵךְ֙ דָּֽמְתָ֣ה לְתָמָ֔ר וְשָׁדַ֖יִךְ לְאַשְׁכֹּלֽוֹת׃

רש"י

זֹאת קוֹמָתֵךְ דָּמְתָה לְתָמָר. רָאִינוּ נוֹי קוֹמָתֵךְ בִּימֵי נְבוּכַדְנֶצַּר, שֶׁכָּל הָאֻמּוֹת הָיוּ כוֹרְעוֹת וְנוֹפְלוֹת לִפְנֵי הַצֶּלֶם, וְאַתָּה עָמַדְתָּ בְּקוֹמָה זְקוּפָה כַּתָּמָר הַזֶּה:
שאל רבBookmarkShareCopy

אבן עזרא

הפעם הג'
זאת קומתך. [זש״ה ועמך כלם צדיקים] אז ירבו [ה]צדיקים צדיק כתמר יפרח:
שאל רבBookmarkShareCopy

ספורנו

דמתה לתמר. שהוא גבוה ופריו מושג בטורח רב ועם זה פריו מעט המזון נעדר הריח ומזונו בלתי נאות כן ראשי עמך היה משתררת על הצבור עם היותם נותנין פרי בלתי רב התועלת:
שאל רבBookmarkShareCopy