שיר השירים ח:ו מפרשים: רש"י, מלבי"ם, מצודת דוד ומצודת ציון

שִׂימֵנִי כַחוֹתָם. בִּשְׁבִיל אוֹתָהּ אַהֲבָה, תַּחְתְּמֵנִי עַל לִבֶּךָ, שֶׁלֹּא תִשְׁכָּחֵנִי, וְתִרְאֶה:

משל:
שימני. הרעיה מבקשת מדודה שישים אותה כחותם הקבוע על לבו וזרועו. להגן בעדה מחמת המלך, כי אמנם עזה כמות אהבה שמסרה נפשה בעבור אהבתו. אבל גם קשה כשאול קנאת המלך, על שעזבה אותו. רק רשפיה של אהבה גדולים מן אש השאול כי הם רשפי אש שלהבת יה:

שימני. לכן שים אותי על לבך לבל תזוז האהבה לעולם, כמו החותם הניתן על היד ואינה זזה משם: