וְלוֹ֙ שְׁתֵּ֣י נָשִׁ֔ים שֵׁ֤ם אַחַת֙ חַנָּ֔ה וְשֵׁ֥ם הַשֵּׁנִ֖ית פְּנִנָּ֑ה וַיְהִ֤י לִפְנִנָּה֙ יְלָדִ֔ים וּלְחַנָּ֖ה אֵ֥ין יְלָדִֽים׃
מלבי"ם
שם אחת חנה, במה שלא אמר שניהם בה"א הידוע שם האחת כמשפט הלשון מורה שנשא את חנה קודם והיתה תחלה אחת בנשואיה, ואחר כך נשא את פנינה עליה (וכמו שבארתי כלל זה בפירוש התורה בכמה מקומות) ויצדקו דברי רז"ל שכאשר ראתה חנה כי עקרה היא, יעצה אותו ויקח את פנינה עליה אולי תבנה ממנה, כמו שעשתה שרה עם הגר, ויהי רצה לומר ובכ"ז היה לפננה ילדים הגם שהיתה מאוחרת בנשואיה ולחנה אין ילדים גם אחר נשואי פנינה:
רלב"ג
וספר שכבר היו לאלקנה שתי נשים שם האחת חנה ושם השנית פנינה ולא זכתה חנה לבנים:
אלשיך
ולו שתי נשים כו'. הנה אומ' בחנה אחת ובפנינ' נאמר השנית הלא יקשה שלא נכתב' הא' בשתיהן כד"א שם הא' ערפה ושם השנית רות ועוד שהיה די יאמר שחנה לא ילדה שהוא כוונת הספור ולא שהיה לפנינה ילדים ומה גם שמאליו יובן. ולבא אל הענין נזכירה מז"ל כי בראות חנה שלא ילדה נתנה את פנינה לאישה אולי בזכות זה תבנה גם היא ובזה יתכן כי על כן לא נאמר הא' חנה בה"א והו' כי באו' הא' יחוייב היות אחרת עמה שזו האחת אך באמור אחת משמעו יחידית ועל כן אחר אומר ולו שתי נשים אמר שם אחת כלו' כי זאת אחת לבדה היתה והאחרת היא שנתוספ' עליה אלא שהסיב' שבאה השנית שהיא למען יהיו לראשונ' ילדים לא נתקיים כי ויהי לפנינה ילדים ולחנה אין ילדים ועל כן הביא מה שלפנינה היו ילדים כלו' שלא נתקיי' המכוון: