שמואל א א:ו מפרשים: רש"י, מלבי"ם, מצודת דוד ומצודת ציון

צרתה. אשת בעלה, פנינה:

וכן היה כעס כפול מצד חנה, א) וכעסתה צרתה שצרתה עוררה את כעסה, ב) גם כעס מצד עצמה היה לה גם כן כעס בעבור הרעמה רצה לומר מצד שהיתה מרעמת תמיד ומתלוננת על כי סגר ה' בעד רחמה (ומלת הרעמה הוא מקור מההפעיל הרעם שלה), וכבר בארנו כי מדי בואם לבית ה' היה כוונתם להשתחוות ולהתפלל על שיפקוד ה' את חנה, ולכן בעת בואם לבית ה' נזכרו בצרתם תמיד, שאחר התפלה נזכרה כי עדן לא נפקדה, וצרתה כוונה להכעיסה אז:

וכעסתה צרתה. פנינה צרתה, היתה מכעסת אותה, בדברים:

גם כעס. כעס אחר כעס, תמיד, לכך נאמר 'גם כעס', היתה אומרת לה: כלום קנית היום מעפורת לבנך גדול, או חלוק לבנך קטן:

בעבור הרעימה. שתתאונן, ורבותינו אמרו (בבא בתרא טז א): בעבור הרעימה, שתתפלל, ולשם שמים נתכוונה: