וַיֹּ֣אמְר֔וּ לֹ֥א עֲשַׁקְתָּ֖נוּ וְלֹ֣א רַצּוֹתָ֑נוּ וְלֹֽא־לָקַ֥חְתָּ מִיַּד־אִ֖ישׁ מְאֽוּמָה׃
מלבי"ם
ויאמרו לא עשקתנו תפסו הדברים האחרונים הקלים, וכ"ש שלא גזל, והוסיפו ולא לקחת מיד איש מאומה אף בדרך מתנה כי לא נהנה משום אדם, כדברי חכמינו זכרונם לברכה:
אהבת יהונתן
ויאמרו לא עשקתנו וכו' ויאמר אליהם עד ה' בכם ועד משיחו היום הזה כי לא מצאתם בי מאומה ויאמר עד. רבים תמהו על מלת ויאמר שהוא לשון יחיד ומפרשים שבת קול אומרת עד. וצריך להבין למה באמת היו צריכין לבת קול הלא כל ישראל היו שם כמבואר וענו כולם פה אחד לומר לא עשקתנו ואין לך עדות גדול מזה והדבר יובן במ"ד במדרש היש ה' בקרבנו אם אין אמרו ישראל אם יודע מה שבלבנו נעבוד אותו ואם לאו לא נעבדנו. ויש לתמוה על עדה הקדושה שדבר השם עמהם פנים בפנים והיו יודעין מעלת הש"י איך נסתפקו בדבר זה. אלא הענין כך הוא דכתיב הנה אנכי שולח מלאך לפניך וכו'. וכתיב כי ה' אלהיך מתהלך בקרב מחניך הא כיצד אלא השכינה היתה שורה במלאך ולכך כרעו נגד המלאך כי אסור להשתחוות לשכליים הנפרדים בלתי לה' לבדו וגם בגרונו של משה היה השכינה שורה דכתיב משה ידבר והאלהים יעננו בקול בקולו של משה. וידוע שאין המלאכים יודעים מה בלבו של אדם לכך אמרו ישראל אם יודע מה שבלבנו וכו' דברו זה נגד המלאך אם יודע נסתרות בודאי השכינה שורה בו ומותר להשתחות לו כנ"ל. ונחזור לענינינו ששמואל הוכיחן על שבחרו במלך כי ה' אלהיכם הוא מלככם. וזהו ראיה ברורה שאין אחריה טענה שהש"י מתהלך בקרבכם שיצא בת קול דודאי לא היה צריך לבת קול אמנם שמא עלתה במחשבה ותחשדוני שעלה בלבי ליקח שוחד וזה דבר נסתר מעין כל בלתי לה' לבדו. ועל זה יצא בת קול וזה ראיה גמורה שהשכינה בתוככם וא"כ למה בחרתם במלך. ועתה בני שמעו לי בני אל חי ואל תסורו אחרי לבבכם ולא תלכו אחר הבצע כי היא שעמדה לאבותינו במצרים שלא נטו לבם אחר הבצע והיו דלים וריקים והעד שנפוצו בכל ארץ מצרים לקושש קש לתבן והנוגשים אצים לאמר כלו מעשיכם דבר יום ביומו ואלו היה להם מטמון היו לוקחים תבן או קש ובשכר זה נגאלו. ויובן גם מה שהבטיח הקב"ה לאברהם ואח"כ יצאו ברכוש גדול מאי נ"מ אם יהיו ישר' עשירים או עניים מרודים הלא יאי עניותא לישראל אלא הש"י הבטיחו שלא יטה לב בניו אחר הבצע זה אומרו ואח"כ יצאו ברכוש גדול ואח"כ דייקא ולא מקודם לכן ובאמת בזכות זה נגאלו כמבואר: