וַיֹּ֥אמֶר הַפְּלִשְׁתִּ֖י אֶל־דָּוִ֑ד לְכָ֣ה אֵלַ֔י וְאֶתְּנָה֙ אֶת־בְּשָׂ֣רְךָ֔ לְע֥וֹף הַשָּׁמַ֖יִם וּלְבֶהֱמַ֥ת הַשָּׂדֶֽה׃ (ס)
רש"י
ולבהמת השדה. אין דרך לבהמות לאכול אדם, אמר דוד: כבר נטרפה דעתו של זה, שלי הוא, בא דוד ואמר לו: ונתתי פגר מחנה פלשתים וגו' ולחית הארץ:
מלבי"ם
ויאמר לכה אלי כי בוש אני להתקרב אליך ללחום עם מקל ואבנים, ואתנה את בשרך וכו' בעבור שבאת לבזות אותי, (לא כן אם היה בא אליו בחרב ונשק בדרך התיחדות הלוחמים אז המנהג שגם גבור הנופל יקברוהו בכבוד גדול):
אלשיך
ויאמר אל דוד לכה אלי כלומר לכה מלפני וטוב לך ואם תבא אלי לא אצטרך להלחם בך כי אם ואתנה את בשרך לעוף השמים כו' כי מה אתה. לפני וזהו לכה אלי ואתנה וכו' ולא אמר בא אלי ומאומרו לבהמת השד' ארז"ל וכי אית בעיר אכיל בעיר כלומר דה"לל ולחיות השדה אלא מזה הכיר כי התחיל דעתו להתבלבל כי כבר נפל משמים ואיתרע מזליה על כן ויאמר דוד כו'. היום הזה יסגרך ה' כו':