וַתְּמַהֵ֣ר אבוגיל [אֲבִיגַ֡יִל] וַתִּקַּח֩ מָאתַ֨יִם לֶ֜חֶם וּשְׁנַ֣יִם נִבְלֵי־יַ֗יִן וְחָמֵ֨שׁ צֹ֤אן עשוות [עֲשׂוּיֹת֙] וְחָמֵ֤שׁ סְאִים֙ קָלִ֔י וּמֵאָ֥ה צִמֻּקִ֖ים וּמָאתַ֣יִם דְּבֵלִ֑ים וַתָּ֖שֶׂם עַל־הַחֲמֹרִֽים׃
מדרש לקח טוב
פס'. ראשית דגנך תירושך ויצהרך. מלמד שאין תורמין אותו אלא מן המובחר. וראשית גז צאנך תתן לו, ולא ראשית שטף כגון שמשטף עורות במים ועלה הצמר למעלה. צאנך. ולא של אחרים מיכן אמרו הלוקח גז צאנו של נכרי פטור מראשית הגז. תתן לו. כמה נותן לו משקל חמש סלעים ביהודה שהן עשר בגליל מלובן ולא צואי כדי לעשות ממנו בגד קטן. וכמה צאן יהיה לו ויהא חייב בראשית הגז חמש. וכה״א (ש״א כה) וחמש צאן עשויות כדברי בית הלל:
רש"י
עשויות. תרגם יונתן: תכברא, ממולאות בשר דק וביצים, פשטי"ץ בלע"ז כמו ששנינו בפסחים (עד א, עיין שם היטב ברש"י ד"ה רבי ישמעאל קורהו וכו', ומצוה ליישב): ונותן את הכרעים ובני מעיו לתוכו, רבי טרפון קורהו תכברא, מה שבתוכו לברו, כרבי עקיבא דאמר תולין חוצה לו, כך היא שנויה בתוספתא, רבי קלונימוס זצ"ל מן רומי פרשה לנו כן: