שמואל ב יד:טו מפרשים: רש"י, מלבי"ם, מצודת דוד ואלשיך

וְ֠עַתָּה אֲשֶׁר־בָּ֜אתִי לְדַבֵּ֨ר אֶל־הַמֶּ֤לֶךְ אֲדֹנִי֙ אֶת־הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֔ה כִּ֥י יֵֽרְאֻ֖נִי הָעָ֑ם וַתֹּ֤אמֶר שִׁפְחָֽתְךָ֙ אֲדַבְּרָה־נָּ֣א אֶל־הַמֶּ֔לֶךְ אוּלַ֛י יַעֲשֶׂ֥ה הַמֶּ֖לֶךְ אֶת־דְּבַ֥ר אֲמָתֽוֹ׃

רש"י

ועתה אשר באתי לדבר אל המלך אדני את הדבר הזה. בכינוי עלי ועל בני:
שאל רבBookmarkShareCopy

מלבי"ם

(טו-יז) השאלות: למה כפל אשר באתי לדבר, ותאמר שפחתך אדברה, ותאמר שפחתך וכו':
שאל רבBookmarkShareCopy

מצודת דוד

ועתה. רוצה לומר: הואיל וכל דברי למשל נאמרו להמליץ טוב על אבשלום, פן תאמר למה את ממשלת משלים, היה לך לדבר דבריך כאשר המה, לזה אמרה: ועתה מה שבאתי לדבר הדבר הזה להיות למשל, כל זה היה לפי שכל העם הפחידוני, לומר: שהמלך יגער בך כאשר תחלי לדבר, כי הליועץ למלך נתנוך:
שאל רבBookmarkShareCopy

רש"י

כי יראוני העם. הפחידוני מלבקש את אדוני על בנו, פן יכעוס עלי:
שאל רבBookmarkShareCopy

רש"י

ותאמר שפחתך אדברה נא. כענין זה, אולי יעשה וגו':
שאל רבBookmarkShareCopy