וַתַּ֥הַר הָאִשָּׁ֖ה וַתֵּ֣לֶד בֵּ֑ן וַתֵּ֤רֶא אֹתוֹ֙ כִּי־ט֣וֹב ה֔וּא וַֽתִּצְפְּנֵ֖הוּ שְׁלֹשָׁ֥ה יְרָחִֽים׃
אלשיך
ותהר האשה כו'. טעם אל שלשה ירחים הללו. הנה יש מרבותינו ז"ל (סוטה דף י"ב) אומרים כי גרשה בעלה מחמת הגזרה. וכבר היתה מעוברת וכשהחזירה היה לה שלשה חדשים לעיבור. והמצרים לא היו מונים ט' חדשים אלא מהחזרה וע"כ לא יכלה הצפינו יותר משלשה ירחים. ובדרכם זה אחשוב שהוא ענין המסרה ההוא כי ארבעה ירחים יש במקרא (א) ותצפנהו שלשה ירחים. (ב) גרש ירחים (ג) במספר ירחים אל יבא. (ד) תספור ירחים תמלאנה:
אלשיך
והוא לומר מה טעם ותצפנהו שלשה ירחים. מפני שגרש ירחים הם ג' ירחים של גרושין במספר ירחים אל יבא שלא ספרו אותם המצריים על כן תספור היא ירחים. תמלאנה את התשעה ירחי העיבור לעשות מאז והלאה שמירה מעולה ביותר: