שמות ב:ג מפרשים: רש"י, אבן עזרא, אבן עזרא הקצר ורשב"ם

ולא יכלה עוד הצפינו. שֶׁמָּנוּ לָהּ הַמִּצְרִיִּים מִיּוֹם שֶׁהֶחֱזִירָהּ, וְהִיא יְלָדַתּוּ לְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים וְיוֹם אֶחָד (שם), שֶׁהַיּוֹלֶדֶת לְשִׁבְעָה יוֹלֶדֶת לִמְקֻטָּעִין (נדה ל"ח), וְהֵם בָּדְקוּ אַחֲרֶיהָ לְסוֹף תִּשְׁעָה:

ונדגש צדי"ק הצּפינו כדגשות קו"ף אם יִקְּרֵךְ עון (ש"א כח י) לדבר בם צחות ובעבור היות הצדי"ק בשו"א נע, נרפה הפ"א שהיה ראוי להדגש, והוא שם הפועל מהבנין הכבד הנוסף, ואין צורך לבקש למה לא צפנתהו עוד, אולי השכנות המצריות שמעו קולו כי לא היו לבדם דרים בארץ רעמסס, וכתב ושאלה אשה משכנתה (למטה ג כב):

הצפינו. דגשות הצדי"ק לדבר בה צחות, וכאשר נדגש הצדי"ק נרפה הפ"א שהיה ראוי להדגש והוא שם הפועל מהבנין הכבד הנוסף: