וַיַּ֥רְא אֱלֹהִ֖ים אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיֵּ֖דַע אֱלֹהִֽים׃ (ס)
זרע קודש
וירא אלקים את בנ"י וידע אלקים כי הנה גלות מצרים הי' כי לא הי' כח לקבל השפע כראוי והי' השפע בבחי' מצרים וים הוא לשון חוזק וגבורה שהי' השפע במצר וגבורה כמו שאנו רואין שנקב קטן בדדי האשה שאלמלא כן לא הי' יכול התינוק לינק מרוב חלב שהי' בא בפיו כן כביכול הענין השפע העולמות עליונים עד"ז שהי' במיצר ע"י שלא הי' בנו דעת שלימה והי' הדעת בגלות כידוע שלא הי' יודעין אלקותו ית"ש כמ"ש דע את אלקי אביך וז"ש אתה הראית לדעת כי ה' הוא האלקים שזהו הדעת לידע שבשם אלקים גם כן חסד וה' הוא אלקים וז"ש למען תדע כי ה' בקרב הארץ שאלקים במילוי גי' ארץ וכן למען תדע כי אין כד' אלקינו כי מיחוד ה' אלקינו ושם אלקים יש בו מאותיות מי וזהו אל דד ומי דד כנ"ל ששם אלקים הצימצום בחי' דדים וז"ש שעשה לה דדים במקום בינה שזהו נקראת מי שם הדדים ומי דד הוא דד שמאל ודד שבימין אל דד וגם שם אל הוא לשון חוזק וגבורה ועכ"ז חסד אל כנ"ל שזהו החסד של הצימצום שיהי' כח בתינוק לינק ויומם יצוה ה' חסדו אף ששס"ה ימים הם נגד שס"ה ל"ת מדת דין וצימצום עכ"ז יומם יצוה ה' חסדו חסד אל כל היום והנה יש חסדים גבוהים יותר ממדת חכמה שמשם החסדים גבוהים יותר מבינה שחכמה הוא קודם בינה וזה מורה נקודת פתח שכ"א הפתח והשער של השפעה שלא הי' לנו בגלות וז"ש וירא אלקים את בנ"י וידע אלקים ופי' רש"י נתן לבו עליהם פי' כי בינה נק' לב כמ"ש בונה ע"ד הנ"ל שזהו משם אלקים שעשה לה דדים במקום בינה וידע אלקים שהביאם לדעת וז"ש במדרש ע"פ הנ"ל הה"ד שדיים נכונו ושערך צמח ואמר שהי' לו לומר ושערך ואח"כ שדיים נכונו כנ"ל כי שערך הוא לשון שער שיפתח לנו שער ופתח כנ"ל שזהו נקודת פתח חכמה והוא קודם בינה רק כי אז הי' פתח כי פסח על בתי בנ"י שעלו המדריגות שלא כסדרן ולכן כתיב קודם שדיים נכונו מדת בינה ואח"כ שערך מורה מדת חכמה צמח:
זרע קודש
ובמדרש וירא אלקים את בנ"י וידע אלקים ראה שהם עתידין להמרות על ים סוף וידע אלקים שעתידין לומר זה אלי ואנוהו ורבנן אמרו כו' אלא בזכות אבות יצאו דכתיב והגעתם אל המשקוף ואל שתי המזוזות הנה ית"ש ברא העולם להיטיב לנבראיו וזה הי' בראשית המחשבה להטיב ונברא העולם להטיב לישראל כמשז"ל בשביל ישראל שנקראו ראשית והנה כתיב האלקים אשר התהלכו אבותי לפניו הפי' שהם הלכו לפניו ית"ש שהקדימו אתערותא דלתתא קודם אתערותא דלעילא כי אף שרצונו ית"ש להטיב תמיד לישראל בראשית המחשבה והוא ית"ש אומר אני ה' לא שניתי מ"מ כשיש ח"ו קטרוג עלינו אזי צריך לאתערותא דלתתא וז"ש אשר התהלכו אבותי לפניו וכן אנו מעוררין זכות אבותינו כשאנו צריכים לרחמים וזהו לשון אתערותא לעורר ישני חברון שהם יאחזו פני כסא וימליצו עלינו כשיש ח"ו הסתרת פנים ובזכותם אנו ממשיכין עלינו אהבה ויראה מפניו ית"ש וכל מיני טובות והנה יעקב ויוסף אמרו פקוד יפקוד אלקים אתכם שאפי' מדה"ד מסכים עלינו להטיבינו כי כן מדתו ית"ש שכשרוצה לעשות ברשעים דין נוטל עצה כביכול ממדת החסד שגם הוא תסכים על הדין שרוצה לעשות ברשעים כמו שפי' ואברהם עודנו עומד לפני ה' ולהפך כשרוצה לפעול חסד לישראל שגם מדה"ד תסכים על החסד ההוא וז"ש פקד יפקד אלקים מדה"ד והנה לשון פקד יפקד הי' ביד ישראל סימן על הגאולה כמו שכ' רש"י ע"פ ושמעו לקולך כי פקד יפקד גי' שע"ח ועה"א גי' שפ"ו מנין מילוי שם אלקים ביודי"ן שגי' ש' ואלקים פשוט גי' פ"ו ומרומז בזה גודל הדינים והגבורות שיהי' למצרים כמ"ש וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי גם בתיבת פקד יפקד מרומז גודל החסד והרחמים שיהי' לישראל כי רבוע ע"ב שהוא שם הוי' במילוי יודיי"ן ברבוע גי' פקד ושם זה מורה על התפשטות החסד וכפל פקד יפקד מורה על ענין התפשטות הנ"ל ענין רבוע השם שבכל פעם כופלים אותיות הראשונות ונמצא מרומז באילו התיבות פקד יפקד גודל החסד עלינו ודינים על שונאינו משם אלקים ועלינו יסכים לחסד כי אנו ממתיקים את שם אלקים והמיתוק הוא עד"ז כי משה אמר ונחנו מה וכ' בס' שזה ענוה יותר ממש"כ ואנכי עפר ואפר שאמר אאע"ה ולבוא לענוה זו הוא ע"י הסתכלות ומחשבה בשם הוי' באלפין שגי' מה שהאלף מורה על אחדות וכשמסתכל האדם תמיד על אחדותו ית"ש שאתה הוא אחד עד שלא בראת העולם ואתה הוא אחד כו' וביום ההוא יהי' ה' אחד ושמו אחד ונשגב ה' לבדו ואחדות זה מרומז בשם הוי' במילוי אלפין שמורה על אחדות הנ"ל ואז האדם חושב עצמו למה ואפס כיון שמחשב ומסתכל שה' לבדו אחד וכבודו מלאה הארץ ולית אתר פנוי מני' ולעתיד יתגלה זה ונשגב ה' לבדו וע"י שהאדם הוא במדריגת מה ע"י שמסתכל כנ"ל שהוא ית"ש אחד בעולמו שע"ז מורה מילוי הוי' באלפי"ן גי' מה עי"ז נעשה צירוף אלקים אלי מה שמחשב איך ית"ש במילוי מה שמורה על אחדות כנ"ל וזהו אותיות משה מה והשי"ן שבשמו הוא מרמז על ג' אבות הנמשכים מג' ראשונות שהם מרומזים באותיות אלו כמ"ש בס' ונמצא הי' במשה צירוף אלקים בש' שבשמו ונמתק ע"י שהי' ונחנו מה וז"ש במדרש שאמרו זה אלי ואנווהו שהביטו רק על אלקותו ונעשה צירוף אלק מה כנ"ל ולפרעה הי' אלקים דינים וז"ש במד' פרעה מתגאה ואומר שהוא אלקי ראה נתתיך אלקים לפרעה כנ"ל שע"י שמשה הי' עניו היפך פרעה שמתגאה זכה לזה וז"ש במד' בזכות אבות יצאו מורה כנ"ל שע"י אתערותא דלתתא עוררו על עצמן מקורות עליונות שנקראו אבות ומרומז באותיות אלי שעשו צירוף אלי ומה ע"י שהביטו רק לתשועתו ית"ש ואמרו זה אלי כו' לכן כתיב אח"כ ויבואו אלימה וכ"ז דרש המד' מוידע אלקים לשוו שבירה שנשברו הדינים מאלקים ונעשה צירוף אלי מה כנ"ל:
בית הלוי
וירא אלהים את בני ישראל וידע אלהים, ולכאורה אינו מובן כוונת של סיום הפסוק וידע אל. רק יש לומר דבילקוט איתא דקיטרג שר של מצרים על ישראל שעבדו ע"ז ובאה לו התשובה הללו עבדו מתוך שיעבוד ומתוך טירוף הדעת שמא אתה דן על שוגג כמזיד ועל אונס כרצון. והנה טענת אונס לא שייך רק היכא דאם לא היה האונס לא היה עושה אותו דבר והאונס הביאו לעשות ואז נחשב כאילו לא עשאו. אבל היכא דגם אם לא היה האונס היה עושהו הגם דעתה הוא אנוס. בכה"ג לא מקרי אנוס כלל. וכמו דמבואר בהפלאה, בהא דקיי"ל דבשהה עם אשתו עשר שנים ולא ילדה דע"פ דינא דגמרא כופין אותו להוציא, וכתבו הפוסקים דבחוץ לארץ אין כופין דדלמא עון ישיבתו בחו"ל גרם לו שלא ילדה אשתו. וכתב בהפלאה אע"ג דאנן פסקינן כרבינו חיים כהן שהביאו התוס' בסוף כתובות, דבזה"ז אין מחוייב לעלות לארץ ישראל משום כובד הישיבה והדוחק שבא"י, וא"כ הא לא שייך לומר דעון ישיבתו בחו"ל גרם לו. מ"מ שפיר כתבו הפוסקים דבחו"ל אין כופין דדלמא גם אם לא היה האונס ג"כ לא היה עולה ומש"ה מגיע לו עונש על שאינו עולה, אע"ג דהשתא הוא אנוס. ומזה יצא דמי שהוא פרוץ באחת ממצות ה', אע"ג דלפעמים נתרחש לו אונס שלא יכול לקיימה מ"מ לא מקרי אונס, וכמו בשמירת שבת וכדומה דלפעמים אנוס הוא לעשות מלאכה או עבור חולה ר"ל וכדומה מ"מ לא מקרי אונס רק לאותם שהיו שומרים אותו אם לא היה האונס, אבל המחלל שבת כשאינו אנוס, גם במלאכה שהוא אנוס מקרי מחלל, וכן הוא בכל האיסורים. וכן גדר השוגג אינו רק באופן שאם לא היה שוגג לא היו עושהו, אבל מי דגם אם היה ידוע לו זה החטא מ"מ היה עושה אותו אע"ג דהשתא שגג בו לא מקרי שוגג, וזהו הטעם דרק השב מידיעתו מביא קרבן על שגגתו אבל מי שאינו שב מידיעתו אינו מביא קרבן על שגגתו. דגם שגגתו לא מקרי שוגג גמור ולא ניתנה שגגה שלו להתכפר בקרבן. וזהו ביאור הכתוב (בירמיה ל') על רוב עונך עצמו חטאתיך, דעון הוא מזיד וחטא הוא שוגג. אמר הכתוב דע"י זה שאתה עובר במזיד גם השוגג שלך חזק, דכיון דאינו שב מידיעתו גם שגגתו לא ניתנה להתכפר. והנה ידיעה זאת היא נעלמה מעין כל בריה לירד לסוף דעת האדם החוטא באונס או בשוגג לידע מה היה עושה אלולא זה האונם שמביאו לידי כך רק גלוי לפניו יתברך. וז"ש הכתוב וירא אלהים את בני ישראל וידע אלהים. פירוש דראה מעשיהם של ישראל מה שעושים עתה בשיעבודם וידע היאך היו הם עושים אם לא היה להם זה השיעבוד והאונס של מצרים. וזהו שהשיב לו הללו עבדו מתוך השיעבוד ומתוך טירוף הדעת שמא אתה דן על השוגג כמזיד ועל האונס כרצון, דהם שוגגים ואנוסים ואילולא זה לא היו עושים כן. וזהו ביאור הכתוב (בתהלים מ"ד) לא נסוג אחור לבנו ותט אשורינו מני ארחך כי דכיתנו במקום תנים. אמר דבפנימיות הלב אנחנו טובים ומה שלפעמים נטה אשורינו מן ארחך הסיבה הוא יען דכיתנו וגו'. והוא הגלות. וכדאיתא בגמרא ברכות (דף י"ז) רצוננו לעשות רצונך ומי מעכב שאור שבעיסה ושיעבוד גלות. ואמר עוד אם שכחנו שם אלהינו ונפרוש כפינו לאל זר הלא אלהים יחקר זאת כי הוא יודע תעלומות לב, דהוא יודע שאם לא השיעבוד לא היו נכשלים בזה. ונקרא אונס גמור: