שמות ג:טו מפרשים: מדרש לקח טוב, רש"י, אבן עזרא ורמב"ן

ושמי ה׳. שם המפורש, לא הודעתי להם לא אמר, אלא לא נודעתי, כי בודאי הודיעם שהוא אדון כל העולם, וכן הוא אומר אני ה׳ אשר הוצאתיך מאור כשדים (שם טו ז), אלא לא נודעתי בכח לבת אש כמו שנודעתי לך, וגם כן ושאלת ואמרו לי מה שמו מה אומר אליהם, ואמרתי לך אהיה אשר אהיה, אני הוא שהייתי, אני הוא שאני עושה בעולמי, ואני הוא שאהיה בעולמות שבראתי, ומדת שם הנכבד גליתי לך, שנאמר כה תאמר לבני ישראל ה' אלהי אבותיכם שלחני אליכם זה שמי לעולם וזה זכרי לדור דור (שמות ג טו), ופירש כי לפי הענין שאני עושה בעולמי זה הוא שמי אם במדת הדין נקרא שמי אלהים, ואם במדת רחמים נקרא שמי ה׳, ואם במלחמה נקרא שמי צבאות, ואם לעזרה נקרא שמי שדי, בכל אלו הדברים לא נודעתי להם, ולא נגליתי להם בלבת אש, כי אם במראה ובהירות, אבל אליך פה אל פה כאשר ידבר איש אל רעהו.

זה שמי לעלם. חָסֵר וָי"ו, לוֹמַר, הַעֲלִימֵהוּ – שֶׁלֹּא יִקָּרֵא כִּכְתָבוֹ (פסחים נ'):

ויאמר עוד. שם אחר והיא מטעם הראשון רק האחד על לשון המדבר, וזה לשון יחיד שאינו מדבר ומגזרת יה, ואלה השלשה שמות הם שמות העצם, ועתה אפרש לך מה טעם שם העצם, וטעם אלה האותיות וקצת סוד השם הנכבד, ולמה אינו נקרא ככתבו.