וְעַתָּ֣ה לְכָ֔ה וְאֶֽשְׁלָחֲךָ֖ אֶל־פַּרְעֹ֑ה וְהוֹצֵ֛א אֶת־עַמִּ֥י בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל מִמִּצְרָֽיִם׃
מדרש לקח טוב
וידבר ה' אל משה לאמר. שלח לך אנשים. זה היה בעשרים ותשעה בסיון שנאמר (במדבר י׳:י״א-י״ב) ויהי בשנה השנית בעשרים בחדש נעלה הענן מעל משכן העדות. (שם) ויסעו מהר ה' דרך שלשת ימים. באו לקברות התאוה בעשרים ושלשה באייר ישבו בקברות התאוה שלשים יום. שנאמר (שם יא) עד חדש ימים. נסעו מקברות התאוה ובאו לחצרות בעשרים ותשעה בסיון. הם היו ימי בכורי ענבים עד שחזרו לסוף ארבעים יום הוא יום תשעה באב במזומן לפורענות. וכיון שאמרו ישראל נשלחה אנשים לפנינו אמר לו הקב״ה למשה יודע אני מה הם מבקשים הואיל והדבר כן שלח לך. יקראו שלוחיך ולא שלוחי. אין אדם בוחר חלק רע לעצמו. הזקנים היו צדיקים והגונים לפני הקב״ה נאמר בהם (שם) אספה לי שבעים איש אבל המרגלים ראה אותם שהן עתידן להעד עדות שקר לא קראם על שמו. וכן הוא אומר בישראל (ויקרא כ״ה:נ״ה) כי עבדי הם. (שמות ג) והוצאתי את עמי בני ישראל מתוכם. וכיון שחטאו הוא אומר (שם לב) לך רד כי שחת עמך. וכאן נאמר שלח לך אנשים לפיכך נסמכה פרשת שלח לך לפרשת מרים שבמרים הוא אומר (במדבר י״ב:א׳) ותדבר מרים ואהרן במשה. ומה כתיב (שם) והנה מרים מצורעת בשלג. כדי שיראו המרגלים ויאמרו ומה מרים שלא נתכוונה אלא כדי שלא יתבטל אחיה מפריה ורביה כך. הם שהוציאו דבת הארץ על חנם כדי למנוע את ישראל שלא יעלו לארץ ישראל על אחת כמה וכמה. שמא תאמר לא שלח הגונים ת״ל שלח לך אנשים, ואומר (שמות י״ז:ט׳) בחר לנו אנשים. ואומר (שמואל א י״ז:י״ב) והאיש בימי שאול זקן בא באנשים. ואומר (שם א) ונתת לאמתך זרע אנשים, מלמד שאנשים חכמים ונבונים היו אלא שעשו עצמם כסילים שנאמר (משלי י׳:י״ח) ומוציא דבה הוא כסיל. ויתורו את ארץ כנען. כדי לבשר את ישראל שהיא טובה ורחבה ארץ זבת חלב ודבש. אשר אני נותן לבני ישראל. לכם לא נאמר אלא לבני ישראל זהו מגיד מראשית אחרית. איש אחד איש אחד למטה אבותיו תשלחו. כל מה שאתה יכול לבחור מיוחדין שבהם בחר לך, כל נשיא בהם. גדולים שבהם:
בעלי ברית אברם
ועתה לכה ואשלחך אל פרעה וגו׳. מלת לכה ואשלחך הם חולקים זה לזה אך הכוונה כי הלא הקב״ה היה משלח את משה בשתי שליחות. א׳ לטובה והיא גאולת ישראל. והב׳ לרעה והוא שע״י שליחות זה נאמר תכבד העבודה על האנשים וגו׳. ואמנם אין הקב״ה מכנה שליחות לעולם על הרעה ולכך כנגד הראשונה שהיא תכבד העבודה וגו׳ אמר ועתה לכה כלומר לך מעצמך כאילו איני משלחך אני אך כנגד השנית שהיא לטובה גאולת ישראל אמר ואשלחך כי בזה כנה הקב״ה שליחותו לטובה וכיוצא בזה תבין פסוקים רבים. כאומרו ואשמע את קול ה׳ אומר את מי אשלח וגו׳ כי תחלה אמר אשלח ואח״כ ילך גם תחלה לשון יחיד ואח״כ לנו לשון רבים. אך הענין כי הנה ישעיהו היה חציו נחמה וחציו צרה כמ״ש בזוהר אך ירמיהו כולו צרה. וכנגד שני אלו אמר את מי אשלח כנגד הטובה והנחמה לז״א לשון שליחות גמור ובלשון יחיד כי ככה הדבר אליו ית׳ לבדו אך כנגד היותו שליח בענין הצרות אמר ומי ילך בלשון הליכה וגם בלשון רבים לנו כי לא רצה האל ית׳ לעשות הרע הוא לבדו. ואז ענה ישעיהו ואמר הנני שלחני ר״ל איני רוצה רק להיות שליח לטובה וזהו שלחני לשון שליחות אז אמר לו האל ית׳ כי עתה לא היה צריך רק לרעה וז״ש לך ואמרת שמעו שמוע וגו׳. שהוא רעה ולכן אמר לך בלשון הליכה עכ״ל. הרח״ו נר״ו:
רש"י
ועתה לכה ואשלחך אל פרעה. וְאִם תֹּאמַר מַה תּוֹעִיל? והוצא את עמי. יוֹעִילוּ דְּבָרֶיךָ וְתוֹצִיאֵם מִשָּׁם: