שמות ה:כ מפרשים: רש"י, אלשיך, ברכת אשר ואבן עזרא

ויפגעו. אֲנָשִׁים מִיִּשְׂרָאֵל את משה ואת אהרן וגו'. וְרַבּוֹתֵינוּ דָּרְשׁוּ: כָּל "נִצִּים" "וְנִצָּבִים" דָּתָן וַאֲבִירָם הָיוּ, שֶׁנֶּ' בָּהֶם "יָצְאוּ נִצָּבִים" (במדבר ט״ז:כ״ד), (נדרים ס"ד):

ויפגעו וכו' ויאמרו וכו'. הנה משה ואהרן היו נצבים ממתינים את השוטרים יבשרום תשובה טובה מאת המלך ונהפוך היה כי אדרבה אמרו להם ירא ה' עליכם וכו' לומר הלא אמרתם כי ראה בעניינו ה' ופקד העשוי לנו במצרים ואדרבה אנו אומרים כי ירא ה' עליכם וישפוט על אשר הצרתם לנו ולא מה' היה שהרי אמרתם שני דברים. (א) שפקד אותנו ויגאלנו. (ב) שיתן את חן העם בעיני מצרים ונהפוך הוא הכל כי על דברי החן אדרבה הבאשתם את ריחינו כי נבאשנו בעיני פרעה וכו' ועל הפקידה אדרבה באתם לתת חרב בידם להרגנו כי עד כה היו מעבידים אותנו בלבד אך עתה באמור להם נלכה נא כו' ניתן חרב בידם כי בזה מצירים אותנו כי כה אמר פרעה נרפים אתם נרפים על כן אתם אומרים נלכה נזבחה. הנה כי ע"י זה אמר שהי' מעמיס עליהם שהיה כחרב בידם: או יהיה ענין הבאשתם וכו'. כי עד כה מריח טוב שלמות אבותינו היו יראים לשלוח ידם בנו כ"א מענים ע"י עבודה. אך עתה הבאשתם את ריחנו שערבו אל לבם להכות בידם אותנו ועוד מעט גם יקחו לכם חרב להרגנו ונמות תחת ידם כי לא תמנע בחירתם וזה אמרו לתת ל' עתיד:

רש"י ד"ה ויפגעו, ...ורבותינו דרשו (נדרים סד ע"ב) כל "נצים" ו"נצבים" - דתן ואבירם היו שנאמר בהם (במדבר טז, כז) "יצאו נצבים". ע"כ. ניחא שרש"י משנה במעט את לשון הגמרא שם ("אמר רבי יוחנן משום רשב"י: כל מקום שנאמר נצים ונצבים, אינו אלא דתן ואבירם"), אך קשה לי: (א) למה רש"י מוכיח מן הכתוב "יצאו נצבים", ושלא כרשב"י שקובע כך בלא הסתמכות על כתוב. (ב) ואם כרש"י, הרי הוא הוכיח רק לגבי "נצבים" ולא לגבי "נצים". (פ' שמות תשמ"ד)