וָאֵרָ֗א אֶל־אַבְרָהָ֛ם אֶל־יִצְחָ֥ק וְאֶֽל־יַעֲקֹ֖ב בְּאֵ֣ל שַׁדָּ֑י וּשְׁמִ֣י יְהוָ֔ה לֹ֥א נוֹדַ֖עְתִּי לָהֶֽם׃
בן איש חי
וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי ושמי ה' לא נודעתי להם רבים מקשים דהלא במקראות מפורש שדבר עמהם בשם הוי"ה בכל ההבטחות ובכמה דברים ועוד מה צורך יש לענין השליחות הזאת להקדים דברים אלו ונ"ל בס"ד דמצינו כתוב ה' איש מלחמה וצ"ל איך קורא להשי"ת בשם איש גם למה לא נזכר שם איש אלא רק במלחמה דוקא ונ"ל דידוע כאשר נלחם השי"ת לעמו ישראל באיזה אומה המצירה להם והוא יתברך עושה לישראל נסים לגאלם מידם כאשר היה במצרים ושאר אומות הנה צריך לענין זה הארת שלשה שמות משמותיו יתברך שיהיו משמשין לפעול פעולתם בדבר הגאולה הזאת והם הא' שם אל שהוא בחסד דכתיב חסד אל כל היום אשר פעולת השם הזה הוא לזעום בכוחות הדינין דמתעוררין לקטרג על ישראל להזכיר עונותם באומרם שאין ראוין לגאולה זו ומה נשתנו אלו מאלו ששם אל סגולתו לזעום במקטרגין כמ"ש בזוה"ק ע"פ ואל זועם בכל יום כי הוא חסד לישראל אך זועם בכוחות הדינין והמקטרגים ואחר שזועם בם וסותם פיהם בשם אל אז יעשה הקב"ה את שלו להטיב לישראל ולזו צריך עוד שני שמות הא' שם שדי המשדד המערכות להפיל שר האומה תחלה והב' שם הוי"ה ב"ה לעשות פעולת הנס באיבוד האומה התחתונה למטה לגאל את ישראל מידה בדרך נס וידוע שכל מעשה נס אינו נעשה אלא על ידי שם הוי"ה שהוא פועל למעלה מן הטבע ופרשתי בס"ד הטעם כי שם הוי"ה ככתבו במילואו באלפין עולה מ"ה ובקריאתו עולה ס"ה הרי סך הכל מספר נס ולז"א ויקרא שמו ה' נסי כי הנס אינו נעשה אלא בשם הוי"ה נמצא שלשה שמות הנז' צריכים לגאולת ישראל ביחד שעל ידי פעולות שלהם בזא"ז תושלם גאולת ישראל מיד האומה המצירה ור"ת שלשה הנז' הוא אי"ש לכך בענין המלחמה כשנלחם השי"ת לישראל נקרא איש מלחמה ולז"א בקהלת עת מלחמה ועת שלום כי שני שמות אל שד"י עם האותיות הם מספר שן וצרף עמהם מספר שם הוי"ה עולה מספר שלום לומר בעת המלחמה למטה באומה אז הוא עת שלום למעלה שמתעוררים ג' שמות הנז' אשר מספרם שלום עוד ידוע מ"ש הרב מ"ץ ז"ל בשם הרב הש"ך ז"ל מצאתי כתוב כשהקב"ה עושה נסים נגלים ומפורסמים עושה אותם באספקלריא המאירה כדי שהכל יראום וכענין יצ"מ וכו' אבל האבות עשה עמהם נסים נסתרים לזה היה באספקלריא שאינה מאירה וכו' עכ"ד ע"ש:
זרע קודש
וארא אל יצחק כו' באל שדי כו' הנה דרשו רז"ל באברהם בה' בראם שהעוה"ז נברא בה' כי ביה ה' צור עולמים כי שורש העולם נברא בה' ה' חומשי תורה ולכן אנו רואים שכל חיות האדם מכל הבע"ח והעולם בכללו תלוי בהבל שהוא אויר ורוח כמ"ש ז"ל על כל נשימה ונשימה תהלל יה כי בזה תלוי חיות האדם וכל הבע"ח בהבל הנשימה שהוא אויר וע"י הרוח והנשימה הוא מדבר כמ"ש ויהי האדם לנפש חי' ותרגומו לרוח ממללא והרוח הוא הממוצע בין העולמות המחבר הגוף עם הנשמה וכן חיות כללות העולם בכללו תלוי בהאויר והרוח שהרוח הוא הממוצע בין העולמות הרוחנים לגשמיים ומחבר הרוחני לגשמיי וממשיך חיות לגשמיות מעולמות הרוחנים ע"י החיבור הזה כי האויר אינו דבר גשמיי ממש ומ"מ נגד עולמות עליונים רוחנים נחשב לגשמיי כי נתפס בחוש הראות והתוכנים אומרים שיכולים לקבץ האויר והטעם לזה שהחיות כלו תלוי בהבל ורוח כי הבל ורוח באים מאות ה' כי כשמוצא האדם מפיו הבל לבד הוא דוגמת מי שבא לומר אות ה' כמ"ש ובאתא קלילא דלית בה מששותא וחיות עולם תלוי בה' כנ"ל שהיא מורה על הבל ורוח ומצינו ג"כ ברוח נכללו בו המדות כי על מדת חסד נק' ארך רוח וכתיב אל תבהל ברוחך לכעוס הרי מדת גבורה וכן ועבר עליו רוח קנאה וכן שפל רוח רוח גבוה ורוח נמוכה ושפילה כי כיין שכל חיות האדם והעולם הם באויר ורוח ולכן כוללים בו כל המדות כי הוא מקור ושורש לכל וז"ש יפקוד אל אלהי הרוחות ופי' ז"ל איש שהי' יכול לילך נגד רוחו של כל או"א ויוכל לחברו ברוח שלו עי"ז נקשרו לעולמות העליונים הרוחנים שורש נשמתו של כל או"א ולכן כתיב שבאמת יהושע הי' בבחי' רוח של כללות ישראל כי משה הי' כללותן ג"כ של נשמה שלהן ויהושע כולל רוחם ולכן אמרו חז"ל שרוחו של יעקב נברא ביום ה' כנ"ל שהרוח שהוא ממוצע הוא מאות ה' כי ממוצע טוב בכל המדות והנה רוח הוא ממוצע וכן יעקב הוא ממוצע סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה הוא בריח התיכון מבריח מן קצה אל קצה ולכן רוח של יעקב נברא ביום ה' כנ"ל והנה האבות פתחי המקור של הקדושה והמשיכו לעולם הקדושה ולכן הר"ת מהאבות "אברהם "יצחק "יעקב "ישראל גי' אל וס"ת מהאבות הוא אותיות מק"ב ובחילוק א"ת ב"ש הוא שם שדי והב' שמות אלו באל שדי גי' עה"כ מקור והם הר"ת וס"ת מהאבות שהם המשיכו פתחי המקור ועי"ז גאל י"ת בזכותם את ישראל ע"י משה שג"כ גי' עה"כ מקור כי הי' מקור מהכללות של קדושה כי הי' כלול מכל נשמת ישראל והי' מקשרם למקור הקדושה ע"י בחי' הרוח כנ"ל שעי"ז יכולים לקשרם למקור הרוחניות ולכן כאן שעדיין הי' ישראל במצרים הי' טענתו של משה כמה פעמים ולא איש דברים אנכי כי כבד פה וכבד לשון אנכי כו' ואני ערל שפתיים כי באמת כתיב כאן שלא שמעו ישראל אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה והפי' שעדיין לא הי' ישראל נקשרים כראוי במקור הקדושה כי לא הי' להם רוח כראוי כנ"ל שע"י בחי' רוח התקשרות ודביקות הזה והם הי' עדיין בקוצר רוח כי כן כתוב בס' שהדיבור הי' אז בגלות ולא היו יכולין להוציא דיבור של קדושה כראוי ולכן אח"כ כשיצאו נק' שם החג פסח מלשון פה סח שהי' להם דיבור של קדושה משא"כ מקודם הי' הדיבור שהוא ע"י רוח ממללא בגלות ולכן "מקוצר "רוח "ומעבודה "קשה ר"ת מקור לרמוז על הנ"ל שלא הי' להם רוח התקשרות ודביקות למקור ומשרע"ה שהי' כוללות נשמות ישראל הרגיש כ"ז בעצמו כיון שהוא כללות נשמתם ויש בכלל מה שבפרט ולכן מחמת שלא הי' בפרטיות נשמת ישראל דיבור ורוח הנ"ל כראוי הי' ג"כ בכללותן של נשמותיהן שהי' במשה ג"כ ערל שפתים וזהו הי' טענתו שאני מבין בעצמי שאיני יכול לדבר אליהם כלל לקשרם למקורם ולא איש דברים אנכי כנ"ל מוכח שזהו מפני שבפרט שלהם הוא כן שלא נתקן הדיבור ורוח שלהם וכיון שלא נתקן רוח שלהם וודאי לא ישמעו אלי כיון שאין נקשרים ע"י רוח שלהם למקור נשמתם הקדוש כמ"ש אח"כ שלא שמעו אל משה מקוצ' רוח כנ"ל וז"ש וארא כו' באל שדי שהראם ית"ש שע"י שפתחו והמשיכו המקור שאל שדי עה"כ גי' מקור לכן יהי' גואל ישראל שמו משה ג"כ עה"כ גי' מקור שיהי' המקור וכללות הקדושה סמך ריבוא נשמת ישראל ויש לרמוז עוד כי המילוי של שדי גי' צבאות עה"כ וגי' פרו ורבו והבטיחם ית"ש שירבה את בניהם ויפרו וירבו ויהיו צבאות ה' כי בנ"י שיצאו ממצרים שהי' ס"ר נשמות ישראל נקראו בפסוק כמה פעמים צבאות כמ"ש והוצאתי את צבאותי כו' יצאו כל צבאות ה' כו' על צבאותם וע"י כח השם של צבאות הי' מה שאמר ית"ש כן ירבה וכן יפרוץ וכן הי' כי המלך חפץ להרבות צבאיו והם היו המרכבה קדושה שהוא סמך ריבוא והנה אמרו ז"ל ילד' אשה אחת ששים ריבוא בכרס אחד שהוא משה שהוא הי' כללות ס"ר נשמות ישראל כנ"ל וז"ש שהראה ית"ש להאבו' שיגאלם ע"י משה שהוא כלול מכל צבאות ה' ס' ריבוא וז"ש באל שדי כנ"ל שהמילוי של שם שדי גי' צבאות לרמוז שבמשה שגי' אל שדי נעלם ונכלל בו כל צבאות ה' כנ"ל:
אוהב ישראל
וארא אל אברהם אל יצחק וגו' ופירש"י ז"ל אל האבות כבר צווחו ביה קמאי דקמאי מאי חידש רש"י בזה שאינו מפורש בהפסוק עצמו אך בהעיר לב ושום שכל. י"ל. דרש"י ז"ל רימז לנו בזה דבר גדול. דהנה לכאורה קשה דהי' לו לומר וארא אל אברהם יצחק ויעקב. והני שני תיבות אל. אל. המה אך למותר. אכן י"ל דהנה הש"י אמר למשה שנתראה ונתגלה אל המקור ושורש של אברהם ושל יצחק ושל יעקב. בעולמות העליונים הק'. ולהמקור מחצב נשמותיהם ואצילותם לשם היה נגלה הקב"ה וב"ש. באל שדי סוד המלוכה הק'. ולזה כתיב אל בכל פעם. לרמז דבר זה. וזהו ג"כ כוונת רש"י ז"ל במתק לשונו הטהור. וארא אל האבות היינו אל המקור ושורש העליון הקדוש שהוא בחי' אבות של אברהם יצחק ויעקב והמשכיל יבין כ"ז: