וַיְדַבֵּ֥ר מֹשֶׁ֛ה כֵּ֖ן אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְלֹ֤א שָֽׁמְעוּ֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה מִקֹּ֣צֶר ר֔וּחַ וּמֵעֲבֹדָ֖ה קָשָֽׁה׃ (פ)
מאור ושמש
וידבר משה כן אל בני ישראל ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה וידבר משה כו' הן בנ"י לא שמעו אלי ואיך ישמעני פרעה ואני ערל שפתים והקשו המפורשים מאי קושיא הלא בנ"י לא שמעו רק מקוצר רוח ונ"ל דאיתא בספרי קודש דאדם הוא דוגמת עשר ספירות הראש נגד ג' ראשונות והזרועות נגד זרועות עולם תרין שוקין נגד נצח והוד והם תרי פלגי גופא וברית הוועור מכריע בנתים ובת זוגו והלב מחבר כל הגוף והוא באמצע ושם רוח חיים בינא ליבא כידוע ושפתים הם ג"כ תרין פלגא כידוע מכוונת הערבה וברית לשון מכריע בנתים והם מכוונים כנגד תרין שוקין שהם נצ"ה אלא שהעולמות העליונים הם מוחין לעלמא תתאי ועולמות תתאי הם לבושים להעליונים כידוע ואיתא בזוה"ק מסטרא דיובלא נפקי ממצרים עיי"ש והוא בינה עלמא דחירות ובינא ליבא כו' והוא רוח חיים כנ"ל והנה כשדבר משה לבנ"י עדיין לא נתגלה עלמא דחירות דהוא לבא רוח חיים והיה עדיין עליהם עבודה ויגיעה רבה מהמקטריגים כידוע מזו"הק ומדרשות מה ולא שמעו כו' מקוצר 'ר'ו'ח היינו כנ"ל שלא נתגלה עליהם רוח חיים הוא בינה כנ"ל ומעבודה קשה כנ"ל ויאמר משה הן בנ"י לא שמעו אלי ר"ל בלשון נחותא הן אמת וצדק מה שלא שמעו ישראל אלי שצדקו מאד כנ"ל ואיך ישמע אלי פרעה ואני ערל שפתים פי' שהשפתים היינו יכין ובועז כידוע עדיין לא נפתחו ולא הוכרע בנתים בברית הלשון וכן ממילא בעולמות התחתונים תרין פלגא דגופא עדיין לא הוכרע בנתים ולא נגמר היחוד והאיך יכולין להגאל וזה מרומז בזו"הק שכתב שהדיבור הי' בגלות מצרים ודו"ק.
זרע קודש
וידבר משה הן בנ"י לא שמעו אלי ואיך ישמעיני פרעה ואני ערל שפתים הנה כתוב בס' שבגלות מצרים הי' הדיבור בגלות שלא הי' להם דיבור כראוי של קדושה ולכן נק' זמן יצמ"צ פסח לשון פה סח ולהבין זה דהנה כתיב ויזעקו ותעל שוועתם אל האלקים מן העבודה נמצא שעלתה תפילתם השמימה לו ית"ש ואיך אמרינן שלא הי' להם דיבור של קדושה שיעלה לה' רק הענין ע"ד ואף בהיותם בארץ אויביהם כו' לכלותם ופי' בס' לשון תשוקה שאף תשוקתם של ישראל אינו מואס ית"ש וכתיב אם יהי' נדחך בקצה השמים משם יקבצך ה' אלקיך ומשם יקחך ולכן אין לשום אדם מישראל לייאש א"ע כלל וכלל ולא יאמר ח"ו אני נפסק מקדושתו ית"ש שאין אני יכול להתפלל בלא מחשבה זרה וכדומה שנראה שאין לו דיבור של קדושה שתעלה תפילתו לו ית"ש לא ייאש עצמו בכ"ז כי לא ידח ממנו נדח והטוב כי לא כלו רחמיו וחסדיו ואומר ית' וחנותי את אשר אחון אע"פ שאינו הגון וכדאי וגם מאיש הזה שהוא בשפל המדריגה מאוד ונסתמין דבריו ואינו יכול לפתוח פיו כראוי לדבר לפניו ית"ש כלל אעפ"כ ידע באמת שגם התשוקה הזאת שחפץ ומשתוקק לדבר ולהתפלל לפניו ית"ש כראוי אך שאינו ינול זה ג"כ רואה ית"ש וחשוב לפניו ית"ש וגם יכול לעשות לעצמו שיחה ותפילה מזה בעצמו שיצעוק ויתחנן לפניו ית' שנתרחק כ"כ מאתו ית"ש שאין יכול לדבר כראוי ויבקש מאתו ית"ש רחמים ותחנונים שיחמול עליו ויפתח פיו שיכול לפרש שיחתו לפניו ית"ש שיהי' לו דיבור כראוי ויוכל להתפלל כדת וכראוי ונכון ובוודאי יעזריהו ית"ש וכעין זה מצינו הענין במצרים דכתיב וישמע אלהים את נאקתם וכתיב כי שמעתי את נאקת בנ"י וידוע שנאקה הוא בלב לבד ששמע ית' את תשוקת לבם לעובדו ית"ש כראוי בדיבור קדוש והם בעצמם ביקשו רחמים על דבר זה שנתרחקו מאתו ית"ש וצעקו ע"ז לו ית"ש וז"ש ויצעקו בנ"י אל ה' מן העבודה פי' עבודתו ית' שאינו כראוי ע"ז צעקו לו ית"ש ושמע י"ת ועזר להם ועל כגון זה נאמר לעושה נפלאות גדולות לבדו כל"ח שהגם שבשכל אין מבינים זה החסד הגדול כיון שהשורת הדין שבשכל אין כן לרחם ע"ז כיון שאינו הגון וכדאי ואין לו אפי' דיבור כראוי של קדושה לצעוק אליו ית"ש מ"מ ית"ש מרחם עלינו מי"ג מדה"ר מוחנותי את אשר אחון אע"פ שאינו הגון וכדאי וז"ש יעזוב רשע דרכו כו' ואל אלקינו כי ירבה לסלוח כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכ' דרכי נאום ה' כי גבהו שמים מארץ כן גבהו פי' שאין שכל משיג רק ית' עושה נפלאות גדולות לבדו בחסד זה שאין אנו מבינים ובבחי' זו היא יצמ"צ אף שהי' כנ"ל שלא הי' להם דיבור כראוי לו ית"ש ולכן "זכר "ליציאת "מצרים ר"ת מזל כי בחי' זו שהוציאם ית"ש ממצרים אף שלא הי' זכאים כראוי זהו בחי' משרז"ל בני חיי ומזונא לאו בזכותא תליא מלתא אלא במזלא במזל העליון מקום גבוה עליון מאוד וחסדים נפלאים שאין שכל משיגם שאף שאין מגיע לאדם בזכותו נותן לו ית"ש ואומר וחנותי את אשר אחון אע"פ שאינו כדאי והגון וזהו מ"ש בזוה"ק מה תצעק אלי אלי דייקא בעתיקא תליא מלתא כיון שלא הי' להם דיבור של קדושה לצעוק אליו ית"ש רק שעזרם ית"ש מבחי' הנ"ל שאין השכל משיג החסדים ונעלם מכל רעיון וזהו נק' עתיקא חסדים הנפלאים שנעתקים ועוברים מן השכל ואין להשיג שם תליא מלתא משם עזרם ית"ש כי לשון אלי הוא לשון נוכח וידוע מ"ש בס' על מה שאומרים אתה לשון נוכח ואומרים הוא לשון נסתר מורה סתום וגליא וזה פי' הפ' הנ"ל הן בנ"י לא שמעו אלי שהגם שהאמינו כמ"ש ויאמן העם לא הי' השמיעה בבחי' אלי רק מבחי' עתיקא מבחי' לעושה נפלאות גדולות לבדו שאין שכל משיג ונעלם מכל רעיון החסד הגדול הזה וא"כ איך ישמע אלי פרעה שהוא הי' חכם להרע וידע שישראל אין להם דיבור קדוש וידע שסובבים מכל צד וז"ש ואני ערל שפתים כי משה הי' כלול מכל נשמת ישראל ויש בכלל מה שבפרט ולכן מחמת שלא הי' בפרטיות ישראל דיבור כראוי הי' ג"כ בכללותן שהוא משה הכוללן הי' ערל שפתים ובזה הרגיש משה שלא נתקן עדיין דיבור שלהם כראוי עד שיצאו ונק' פסח לשון פה סח כנ"ל: