וּמֹשֶׁה֙ בֶּן־שְׁמֹנִ֣ים שָׁנָ֔ה וְאַֽהֲרֹ֔ן בֶּן־שָׁלֹ֥שׁ וּשְׁמֹנִ֖ים שָׁנָ֑ה בְּדַבְּרָ֖ם אֶל־פַּרְעֹֽה׃ (פ)
מדרש לקח טוב
את בת לוי. אפשר בת מאה ושלשים שנה, וקרא לה בת, דאמר רב חמא בר חנינה שזו יוכבד שהורתה בדרך ולידתה במצרים, שנאמר אשר ילדה אותה ללוי במצרים (במדבר כו נט), לידתה במצרים ולא הורתה במצרים, והיאך קרא אותה בת, א״ר יהודה בר כהנא מלמד שנולדו בה סימני נערות. מלומדים היו אבותינו בנסים, שהרי יוכבד אשת עמרם בת ק״ל שנה היתה, מנין שהרי לא שהו ישראל במצרים אלא מאתים ועשר, צא מהם שמונים שנה משנולד משה עד שיצאו, ככתוב ומשה בן שמנים שנה ואהרן בן שלש ושמנים שנה (שמות ז ז), נשארו למעלה מאה ושלשים.
אלשיך
ויעש משה ואהרן כו'. הנה הל"ל ויעשו ועוד כי אין זה שבח שעשו מצותו ית'. ועוד אומרו כן עשו הוא מיותר ועוד אומרו ענין שנות משה ואהרן. מה ענינם פה: אך יאמר כי גם שהגדולה ניתנה למשה יהיה הוא אלהים לפרעה ואהרן נביאו לדבר אל פרעה. וא"כ עיקר הזכות למשה יחשב כי אליו יצוה הוא ית' ואין אהרן רק סרסור בעלמא לז"א כי ויעש משה ואהרן כי היו שניהם כאיש א' בלב אחד. ועל ידי כן מעלה עליהם הכתוב כאלו כל אשר צוה ה' אותם כן עשו בניהם. אע"פ שאת משה לבדו היה הצווי מה' ומשה אומר לאהרן ואהרן לפרעה מעלה עליו הכתוב כאלו צוה ה' את שניהם ועשו שניהם את הכל. וש"ת מה ראה ית' להחזיק טובה לאהרן שלא הקפיד והיה באחדות עם משה הרי היה יתרון למשה עליו במדרגת נבואתו ולמה יקפיד אהרן לז"א ומשה בן שמנים שנה ואהרן בן שלש ושמנים כו'. וע"י כן יש להחזיק לאהרן טובה שלא הקפיד עם היות הוא בן פ"ג שנה. כשהיה משה בן שמנים שנה שהיה ג' שנים גדול ממנו: או שעור הענין ויעש כל אחד משה ואהרן כאשר צוה ה' אותם את שניהם. שמעלה על כל אחד כאלו עשה כל מה שנצטוו שניהם. ולא עוד כ"א אע"פ שעדיין לא עשו דבר לא אותות ולא מכות אלא שנצטוו שניהם בלבד בהיות שקבלו עליהם לעשות מחשבה טובה מעתה מצטרפת למעשה וזהו כן עשו. וש"ת הלא זה יתכן באהרן אך לא במשה כי מה שהודה היה אחר שסירב שבעת ימים. לז"א ומשה בן כו' ואהרן בן כו' כלומר שע"כ סירב שעל כבוד אהרן שהוא גדול ממנו. כי ע"כ אמר שלח נא ביד תשלח הוא אהרן: או יאמר הלא אמרתי והוצאתי את צבאותי כו' וכן והוצאתי את בני ישראל. אל תתמהו כי הלא אמרתי למעלה למשה והוצא את עמי שייחסת ההוצאה אליו כי במה שויעש משה ואהרן כו'. מעלה אני עליהם כאלו כן עשו כמוני. שאמרתי והוצאתי כי למוציאים אחשיבם עם שאני המוציא בעצם באופן שאמרתי והוצאתי ואמרי והוצא הכל אמת. ואמר ויעש לשון יחיד לומר שאת כל אחד מחשיב בפני עצמו כמוציאן ושמא תאמרו הלא מזה ימשך קושי' איך אוסיף גם את אהרן ואיך עיקר הגאולה תלויה רק במשה. ועליו נאמר' והוצא הלא הוא כי ומשה בן כו' ואהרן בן כו' ועם היותו גדול ממשה ורגיל להיות נביא לה'. וסבל להיות נביאו של אחיו גם הוא יגדל ליחשב מוציא את ישראל ממצרים כמשה: