וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל־מֹשֶׁ֗ה אֱמֹ֣ר אֶֽל־אַהֲרֹ֡ן קַ֣ח מַטְּךָ֣ וּנְטֵֽה־יָדְךָ֩ עַל־מֵימֵ֨י מִצְרַ֜יִם עַֽל־נַהֲרֹתָ֣ם ׀ עַל־יְאֹרֵיהֶ֣ם וְעַל־אַגְמֵיהֶ֗ם וְעַ֛ל כָּל־מִקְוֵ֥ה מֵימֵיהֶ֖ם וְיִֽהְיוּ־דָ֑ם וְהָ֤יָה דָם֙ בְּכָל־אֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם וּבָעֵצִ֖ים וּבָאֲבָנִֽים׃
מדרש לקח טוב
ויאמר ה׳ אל משה אמור אל אהרן נטה את ידך במטך על הנהרות על היאורים ועל האגמים. זה דומה לדם, שאמר ונטה ידך על מימי מצרים וגו׳ (שמות ז יט), וכי על כל נהר ואגם ועל כל מקוה מים נטה ידו, אלא נתכוין בעד הנהרות, ובעד האגמים, ובעד מקוה מים, וכן בצפרדעים לא נטה ידו אלא במקום אחד, אבל הוא נתכוין על הנהרות ועל האגמים ועל היאורים, כמו על שאול ועל יהונתן בנו ועל עם ה׳ (שמואל ב׳ א יב), ופירושו בשביל.
פענח רזא
נטה את ידך" על" מימי" מצרים", ס"ת כלי"ם כי גם שבכלים נהפך לדם, ופירש"י ז"ל שלקה היאור תחלה מפני שהי' יראתן ואלהותן, וקשה שהי' ראוי בשביל כך להקדים מכת דבר לצפרדעים כי בו לקו גם הצאן שהיו ג"כ יראתן, וי"ל דשאני מכת צפרדעים שנתיחדה באלהות לבד משא"כ בדבר שלא בא ביראתן לבד רק בכל הבהמות:
רש"י
אמר אל אהרן. לְפִי שֶׁהֵגֵן הַיְאוֹר עַל מֹשֶׁה כְּשֶׁנִּשְׁלַךְ לְתוֹכוֹ, לְפִיכָךְ לֹא לָקָה עַל יָדוֹ לֹא בַדָּם וְלֹא בַצְפַרְדְּעִים, וְלָקָה עַל יְדֵי אַהֲרֹן (שמות רבה):