וַיִּמָּלֵ֖א שִׁבְעַ֣ת יָמִ֑ים אַחֲרֵ֥י הַכּוֹת־יְהוָ֖ה אֶת־הַיְאֹֽר׃ (פ)
רש"י
וימלא. מִנְיַן שבעת ימים, שֶׁלֹּא שָׁב הַיְאוֹר לְקַדְמוּתוֹ, שֶׁהָיְתָה הַמַּכָּה מְשַׁמֶּשֶׁת רְבִיעַ חֹדֶשׁ, וג' חֲלָקִים הָיָה מֵעִיד וּמַתְרֶה בָהֶם (תנחומא):
אלשיך
וימלא שבעת ימים כו'. זולת הכתוב בשערים יתכן נמשך אל מה שאמר הוא ענין הצפרדעים והוא כי הנה ארז"ל (שם) למה לקו במכת הדם לפי שלא היו מניחים את נשי ישראל לטבול מטומאתן ע"כ עשה את המים דם. וע"פ דרכם יתכן שאמר הוא ית' אתם עשיתם שבמלאת שבעת ימי טומאה לא יטבלו פן יפרו וירבו וישרצו בנים בל יצרו אתכם הנה מהמים אעשה דם וימלא שבעת ימים כימי נדת דותה של אשה. ובטהר היאור יפרה וישרוץ היאור מי שיצר לכם. וזהו שסמך ואמר ושרץ היאור צפרדעים שכנגד מה שבטלתם אותם מתשמיש על יד הצפרדעים אסרס אתכם והוא מאמרם (שם פ"י) שהיו הצפרדעים מסרסים אותם שנא' (תהלים ק"ה) וצפרדע ותשחיתם כד"א (ויקרא כ״ב:כ״ה) כי משחתם בהם:
אלשיך
וזה יהיה ענין הכתוב באומר ובחדר משכבך ועל מטתך כי מה ענינם אל המטה אלא שרצה הקב"ה מדה כנגד מדה לסרסם ע"י הצפרדעים לבטל תשמיש מטתם והנה ארז"ל (שם) שהיו עולים מתחת לארץ והיו פוגעים בשיש והיה או' לו כי לעשות שליחותו יתב' היה בא שיתבקע מלפניו והיה מתבקע ועולים: