וַיִּקְרָ֣א פַרְעֹ֔ה אֶל־מֹשֶׁ֖ה וּֽלְאַהֲרֹ֑ן וַיֹּ֗אמֶר לְכ֛וּ זִבְח֥וּ לֵֽאלֹהֵיכֶ֖ם בָּאָֽרֶץ׃
זרע קודש
ויאמר כו' בזאת תדע כי אני ה' הנה אנכי מכה במטה אשר בידי במים אשר ביאור ונהפכו לדם כו'. במד' הן אל ישגיב בכוחו מי כמוהו מורה בשר ודם שרוצה להרע לשונאו אין מודיע לו כו' מי כמוהו מורה והתרה תמיד בפרעה כי ע"י שהאדם מתגבר עצמו על יצרו לעשות תורת חסד שכל המצות בחי' חסד ומצמצם את יצרו כדי לגמול חסד ומקיים רגזו ואל תחטאו כדי לגמול חסד עם האכסניא שהוא נפשו ולקיים תורת חסד עי"ז מעורר כן לעילא כמ"ש כי גבר עלינו חסדו שיהי' החסדים עלינו וגבורות על שונאיו כי מעורר עולם העליון בחי' שערא דדיקנא קשישין אינון לאכפייא דינא על ישראל וכן בים נראה ית"ש כבחור חגור כלי זיין בחור גי' גבורה ועלינו גבר חסדו ית' ונטבעו המצרים וכ"ז הכח יש ביד הצדיקים כמ"ש בנועם אלימלך ע"פ ומטה האלקים בידי שיכולים להטות הדין כחפצם וז"ש במד' הנ"ל הן אל ישגיב בכוחו כי שם אל הוא חסד ומרומז בו דין כי הוא לשון קשה מלשון אילי הארץ להורות על הנ"ל וז"ש הן אל ישגיב בכוחו ע"ד כי גבר עלינו חסדו וכמ"ש ימינך ה' נאדרי בכח ולכן מי כמוהו מורה כי בו"ד אינו אומר לשונאו ואינו משהה את הנקמה בשונא כי אולי יתקרר כעסו עליו משא"כ ית"ש כיון שהדינים שהוטל על שונאי ישראל הם חסדים לנו וכל מה שאומר ית"ש לטובה אינו חוזר בו כמשחז"ל ולכן הן אל ישגיב בכוחו שהכח הוא משם אל חסד ולכן מי כמוהו מורה כנ"ל וז"ש בפסוק הנ"ל בזאת תדע כי אני ה' ולכאורה יש לדקדק בלשון שהי' לו לומר בזאת תדע כי אלקי העברים הוא מושל בכל הנה אנכי מכה במטה כו' כיון שמשה הוא המכה במטה איך אמר כי אני ה' כו' רק רמוז כנ"ל שע"י אתערותא דלתתא פועלין אתערותא דלעילא ואח"כ אין הקב"ה מכה האומה עד שנפעל הדבר בשר האומה הזאת בעולם העליון השורש וז"ש בזאת תדע כי אני ה' כי מדת מלכות נקראת זאת ונקראת אני וז"ש אני ה' המדה הנפרעת מהרשעים כמ"ש חז"ל אני ה' נאמן ליפרע הנה אנכי מכה במטה קאי עליו ית"ש שפעל הדבר בעולם העליון במטה אשר בידי לשון הטי' כנ"ל בהמים בהחסדים אשר ביאור יאור עליון נהר דנגיד ונפיק ונהפכו לדם שמאותן חסדים יהי' דם דינים עליכם כמ"ש במ"א ששם אהי' הוא חסד גדול וברבוע גי' דם הן אל ישגיב בכוחו כנ"ל:
חתם סופר
זבחו לאלהיכם בארץ, כתיב זבח לאלקים תודה ושלם לעליון נדריך וקראני ביום צרה אחלצך ותכבדני, וק' הו"ל תכבדני ואחלצך, הרמב"ם סוף הל עבדים כתב שאפי' עם עבד כנעני יתנהג ברחמים ויתן לו מכל תבשיל תחלה טרם יטעום הוא הכי כתיב כעיני עבדים אל אדוניהם וכעיני שפחה אל יד גברתה כן עינינו אל ה' אלהי' עיי"ש, וק' א"כ יהא מותר לנו ליהנות מעולם הזה טרם נתפלל ונקריב כמו שמטעים להעבד טרם שיהנה הוא ואיך אחז"ל על מי שהוא אוכל ושותה קודם שיתפלל עליו נאמר ואותי השלכת אחרי גיוך אחר שנתגאה זה קבל עליו עול מלכות שמים ואמאי הלא דרכו של אדון בעל הרחמים להטעים להעבד תחלה וי"ל אין דרכו של אדון לבשל הקדרה אלא אם בשלוהו עבדו ומביאים לפניו לאכול אז הוא מטעים להם תחלה טרם יהנה הוא וא"כ תחלה צריכים להקריב ולהתפלל שהוא בישול התבשיל (כי תפלה במקום הקרבת קרבן) ואח"כ טרם יהנה הוא ית"ש טרם יקראו ואני אענה עוד הם מדברים ואני אשמע ולא עוד אלא שאין לו ית"ש שום הנאה אלא מה שהוא יכול להטיב ולהטעימנו מתבשיל מעשה טובתינו ותפלתנו והיינו זבח לאלקים תודה וקראני ביום צרה היינו קרבן ותפלה כעבד המבשל תבשיל לרבו ואח"כ אחלצך תחלה ואח"כ תכבדני הוא עצמו הכבוד שאחלצך, ולרשע אמר אלקים מה לך לספר חקי היינו לשון מזונות (כדכתיב ואכלו את חקם אשר נתן להם פרעה) שנהנה תחלה ואח"כ ותשא בריתי עלי פיך, וא"כ ותשלך דברי אחריך כנ"ל ואותי השלכת אחרי גיוך: