וַיֵּצֵ֥א מֹשֶׁ֖ה מֵעִ֣ם פַּרְעֹ֑ה וַיֶּעְתַּ֖ר אֶל־יְהוָֽה׃
רש"י
ויעתר אל ה'. נִתְאַמֵּץ בִּתְפִלָּה, וְכֵן אִם בָּא לוֹמַר וַיַּעְתִּיר, הָיָה יָכוֹל לוֹמַר, וּמַשְׁמָע וַיַּרְבֶּה בִּתְפִלָּה, וּכְשֶׁהוּא אוֹמֵר בִּלְשׁוֹן וַיִּפְעַל, מַשְׁמָע וַיִּרְבֶּה לְהִתְפַּלֵּל:
אבן עזרא
ויצא. יש מלות בלשון הקדש שהן שוות בטעם, והם משני בנינים מהקל ומהכבד, כמו, ויעתר אל ד' והעתרתי אל ד' (פ' כה), וכמוהו אשר אנכי מורה (ש"א כ לו), והוא ירה החצי (שם), ואלה המלות שהן ככה, מועטות הן במספר:
ספורנו
וַיֶּעְתַּר. לְהָסִיר הֶעָרֹב בְּאוֹתוֹ הַזְּמַן שֶׁקָּבַע וּבְאוֹתוֹ הָאֹפֶן שֶׁיִּעֵד לְפַרְעֹה, כְּאׇמְרוֹ וַיָּסַר הֶעָרֹב, לֹא שֶׁיִּכָּרֵת וְיָמוּת כְּמוֹ שֶׁהָיָה בַּצְפַרְדְּעִים, וְזֶה הוֹרָה בְּאׇמְרוֹ וַיַּעַשׂ ה' כִּדְבַר מֹשֶׁה בְּאֹפֶן הֲסָרַת הַמַּכָּה וּבִזְמַנָּהּ.