שמות ח:כז מפרשים: רש"י, אבן עזרא, רבנו בחיי וכלי יקר

ויסר הערב. וְלֹא מֵתוּ כְּמוֹ שֶׁמֵּתוּ הַצְפַרְדְּעִים, שֶׁאִם מֵתוּ הָיָה לָהֶם הֲנָאָה בְּעוֹרוֹתָם (תנחומא):

ויעש. מלת וַיָסַר זרה בדקדוק, כי הפעלים השניים לעולם האות הראשון קמוץ, כמו וַיָשִׁב וַיָקָם ואם היה האות האחרון ח' או ע' או ר' שלא ידגשו יהיה האות הראשון בפתח גדול כמו ויַנַח ביום השביעי (למטה כ יא) וַיָנַע לבבו (ישעי' ז ב) וַיָסַר אליה (שופ' ד) ואלה מהבנין הקל, כי מהבנין הכבד יהיה האות הראשון בפתח קטן אם לא היה האות האחרון אחת מהאותיות הנזכרות כמו וַיָשֶׁב את כל הרכוש (ברא' יד טז), והנה בא וַיָסַר תחת וַיָסֶר, כמו וַיָסַר את אופן מרכבותיו (למטה יד כה), ונכון הוא להיות ויסר הערוב מהבנין הקל כמו, וסר הערוב (פ' כה):

ויסר הערוב. לא אמר וימת הערוב כמו שאמר בצפרדעים וימותו הצפרדעים, כי כוונת הש"י במכות הוא לצער אותם ולמרר את חייהם לא שיגיע להם מהם שום תועלת ועל כן הוצרך להמית הצפרדעים ביניהם להיות להם לצער וכן אמר משה בדבריו שאמר להכרית הצפרדעים והכרת הוא המיתה ואע"פ שאמר וסרו הצפרדעים, ר"ל כי בהכרתם ומותם תסור המכה מהם. והוצרך הערוב שישובו למקומותם במעונותם כאשר באו משם לא להכרית ולהמית אותן ביניהם כי תגיע להם תועלת בזה ואדון הכל יתברך לא לכך נתכוון.